שץ קורט-שלמה והילדה.
שץ הילדה ושלמה, מספר הבן, גדיאל שץ
אבי, שלמה קורט, נולד בעיר בון שבגרמניה בשנת 1902, מוצאו של סבי, מקס שץ, מהעיר ורנו שבליטא.
אמי, הִילדָה, לבית סנדר, נולדה בעיר זול שבגרמניה בשנת 1899. בשנת 1930 נישא הזוג בגרמניה. הוריי עלו ארצה בשנת 1932. ( מקור השם שץ , שנכתב ללא גרשיים, ראשי התיבות: שליח ציבור)
סבי מקס, עקר מליטא לגרמניה בגיל 13 וחי עד לבגרותו בעיר קלן אצל דודו, דוד וולפסון . אמו של סבי, זינה, היתה אחותו של דויד וולפסון, סגנו וידידו של הרצל. הוא זה שירש את מקומו כנשיא ההסתדרות הציונית, אחרי מותו. אשתו של סבי, הני שץ, הייתה ציונית אדוקה ובביתה בבון כינסה לא פעם סטודנטים ציונים שלמדו בעיר. קשריה עם וולפסון היו הדוקים ובאחד הקונגרסים הציוניים הוא החתים על גלויה אישים ידועי שם ושלח אותה לסבי, אחיינו. גלויה זו מצויה בביתי למזכרת.
וולפסון היה אדם אמיד מאד שהתעשר ממסחר בעצים. סבי רכש אצלו את ידיעותיו במסחר בעצים ועם השנים הפך הוא עצמו לסוחר עצים מצליח. את עסקיו המשגשגים הקים בבון, כדי לא להתחרות בדודו.
אבי ביקר בארץ בשנת 1922 והתכוון להישאר בה, אלא שהובהל בדחיפות אל אביו החולה בגרמניה.
סבא מָקס נפטר בבון ב-25.3.1934 ונקבר בעיר. 10 שנים המשיך אבי את עסקיו של אביו עד שעלה לארץ.
בנעוריו היה פעיל בתנועת הנוער הציונית "בְּלאוּ וֶייְס" – "כחול לבן", שבה הרבו בטיולים, בפעילות חברתית וציונית. במסגרת תנועה זו שהה חצי שנה בחווה חקלאית באוסטריה לצורך הכשרתו החקלאית.
הורי, שלמה והילדה, עלו לארץ עם סֵרְטִיפִיקָט ,רישיון עלייה לארץ, בזכות הצהרת הון עצמי של לפחות 500 לירות שטרלינג.
אבי התעתד להיות חקלאי ובעל משק פרטי, כפי שחונך ב"בלאו-וייס" למרות, שבהכשרתו היה סוחר. הורי שהו כחצי שנה במושב נהלל, גרו אצל משפחת לוין ועסקו בהכשרה חקלאית.
ב-23 באוקטובר 1932 נערך הסכם לרכישת חלקת אדמה במגדיאל, בין מנחם ברכיהו ליברמן ובין קורט שץ. שץ שילם לו 162 לירות ארץ ישראליות. הזוג בנה את ביתו ברחוב סוקולוב 49 במגדיאל. אדמות המשק נקנו בשני שלבים: בתחילה נרכש שטח של 9 דונם ממר ליברמן. מאוחר יותר נרכשו חלקות נוספות מידי השכן, מר ירחמיאל רוטנברג, ומידי אדם ששמו קון-גודל (כהן גדול). לימים שטח המשק השתרע על 28 דונמים.
אבי בנה בית מבלוקים ובו חדר מגורים נרחב ששימש גם לשינה, חדר קטן, אמבטיה, שירותים, מטבח ומרפסת גדולה יחסית. בשנות ה-40, הוסבה המרפסת לפינת אוכל וכן נוספו 2 חדרים. חדר אחד שימש כמחסן, חדר לאורחים וחדר שינה להורים.
בשנים הראשונות הקים אבי שלמה משק מעורב: רפת, לול ופרדס. הפרדס השתרע על שטח של 5 דונם. בשנות ה-30 ו-40, גידלו במשק ירקות לתצרוכת פרטית. הרפת התנהלה כשלוש שנים וחוסלה. הפרדס חוסל לאחר פרוץ מלחמת העולם ה-2, בשל סגירת השוק האירופאי. החל משנת 1940 התבסס המשק על ענף הלול בלבד והתקיים ככזה עד שנות ה-80.
המשק כלל תרנגולות הטלה לביצי מאכל ולביצי רביה, גידול פטימים ומַדְגרה. המדגרה הראשונה היתה מטיפוס "שולחן" מתוצרת Buckey שחוממה באמצעות עששיות נפט. מאוחר יותר נרכש "שולחן" נוסף שהוצב מעל ל"שולחן" הראשון. בשנות ה-30 המאוחרות נרכשו מדגרות חשמליות מתוצרת חברת Hansen שבגרמניה. בשנות ה-50 נרכשו מדגרות מתוצרת חברת Petersime האמריקאית ובשנות ה-60 מדגרות מתוצרת חברת Bekoto הצרפתית.
המשק כלל כ-20,000 פטימים וכ-15,000 מטילות, בעיקר לביצי רביה. ביצים שלא התאימו לרבייה נמכרו למאכל באמצעות "אגרא מגדיאל". בית האימון הכיל כ-4,000 אפרוחים למרות שקיבולת המדגרה היתה כ-40,000 אפרוחים בשבוע. הפטימים נמכרו לסוחרי עופות שנהגו להגיע למשק או שנשלחו ישירות לשוק הסיטונאי בתל-אביב. תערובת מזון העופות יוצרה במשק עצמו עד שנות ה-50 המאוחרות. לאחר מכן נרכשה התערובת מ"אגרא מגדיאל". רוב רווחי המשק הופנו לגידולו והתרחבותו .
בשנים הראשונות נמכרו ביצים ועופות גם לאנשים פרטיים וכך גם בתקופת הצנע. לימים הופסק נוהג זה.
שנים רבות עסקנו גם בהשבחה גנטית של עופות לביצי מאכל.
החל משנות ה-60, עם הנהגת משטר "מכסות הייצור" החלה דעיכה. בסוף שנות - 80 פעלה המדגרה בשכירות למשך כמה שנים בשרות מדגרות "בראון" מהוד השרון.
אבי חלם עוד בגרמניה שהמשק יעבור מדור לדור, אך לדאבון הלב זה לא ארע במציאות. עד שנת 1977 נוצרה בארץ בעיה קיומית וקושי רב לקיים חקלאות פרטית. מועצת הלול יצרה אפליה כלפי החקלאות הפרטית בהקצאת מִכְסוֹת ותקציבי פיתוח. המדינה לא הושיטה ידה ולא תמכה במגזרי החקלאות הפרטית ולא דאגה לפיתוחם. בשלב מסוים החל להיווצר תהליך של יחידות קטנות חסרות כדאיות כלכלית.
אבי היה ממייסדי "אגרא" ושימש כיו"ר שלה מיום היווסדה בשנות ה-40 ועד שפרש בתחילת שנות ה-60. אני נבחרתי אחריו ופעלתי ב"אגרא" משנות ה-60 עד שנות ה-90.
אימי ,הילדה, עבדה כל ימיה במשק. בתחילת הדרך העסיקו הורי עולים חדשים כהכשרה לקראת התיישבות. הם גרו בצריף בשטח המשק וסעדו על שולחננו. בתקופת הבריטים התחבא במשקנו איש פלמ"ח, שכונה ויקטור קוזני, שהסתתר מפני הבריטים.
במהלך השנים עבדו במשק כשמונה פועלים שבשבתות וחגים בצעו עבודות הכרחיות בתורנות.
בשנת 1954 חגגו 30 שנה למגדיאל במשקנו בהשתתפות הזמרת שושנה דמארי ז"ל.
לזוג נולדו: גדיאל בשנת 1933 ויהודה בשנת 1935.
ילדיו של גדיאל שץ: אירית, אמיר ויובל( שגר בהוד השרון)
ילדיו של יהודה שץ :מיכל ואדם( שגר בהוד השרון)
קברי המשפחה בבית העלמין במגדיאל
שלמה שץ נפטר בשנת 1974.
הילדה שץ נפטרה ב-1998.
יהודה שי שץ נפטר ב 2016 ונקבר בבית העלמין בתל מונד.