סנדק,  בתיה (בסיה) והרש-צבי 

בתיה נולדה בשנת 1928 לרוזה ולמשה לב בבז'סץ נאדבוגם, פולין. האב היה נגר. המשפחה מנתה שלושה ילדים: אריה-לייב, טוביה ובתיה. הם עברו לעיר קלוסוב שבמחוז רובנו.

ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. המשפחה ברחה ליערות ולאחר זמן מה חזרה לביתה. הגרמנים החלו להרוג יהודים מיד עם כניסתם.

המשפחה עברה תלאות נתפסו, ברחו והגיעו לרוסיה.

ב- 1943 גויסו הבנים, טוביה ואריה, לצבא האדום. זו הייתה הפעם האחרונה שהתראו. שניהם נהרגו ב-26 בינואר 1945 בקרבות בגרמניה.

המשפחה נדדה לאליסטה, עיר הבירה של קלמיקיה, מצפון להרי הקווקז.

במאי 1946 קיבלו לידיהם את הניירת הנחוצה לשוב לפולין וחזרו לעיר ורוצלב.

הרש צבי נולד בשנת 1919 לרחל ושמרל בעיר זבולן פולין. אביו היה חייט. המשפחה מנתה חמישה ילדים: אברהם, ברכה, חנה, סנדר והרש.

ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. הרש ברח לברית המועצות, נשלח לסיביר למחנה עבודה איבסביצה שבנובוסיבירסק. עד תום המלחמה נשאר הרש בסיביר ועבד בחייטות.

בשנת 1946 שב לוורוצלב, היא ברסלאו בגרמנית.

במרס 1947 נישאו בתיה והרש-צבי ונולדו להם שני ילדים: שמריהו ואבי.

במאי 1957 עלו עם ילדיהם ארצה "בעליית גומולקה" היתה זו העלייה החוקית הראשונה מפולין הקומוניסטית למדינת ישראל, לאחר השואה. הגיעו למגדיאל והשתכנו בשכונת הבלוקונים. הרש שב לעסוק במקצועו – חייטות.

משנת 1957 – 1982 עברה המשפחה לגור בצריף שברחוב סוקולוב 6 במגדיאל – כיום מוזיאון ההיסטורי "הצריף הראשון". המגורים בצריף היו בדמי מפתח כשבעל הצריף היה צבי גרושקביץ.

המקלחת הייתה בפחון בחצר והמים חוממו על-ידי קרני השמש או שבעיתות החורף היו מרתיחים מים. החדר הגדול והקטן היו מרוצפים.

במרוצת השנים שודרגו המקלחת והשירותים ומתחת לבוילר היה טוש. בעיתות החורף ובימות הקיץ התקלחו בצריף שבחוץ שבו היה צינור עם מים חמים. בסלון הוצב ארון גדול, מיטה מעין ספה הנפתחת לשניים ובו ישנו אבי ושמריהו, שולחן גדול, כיסאות ומתלה לבגדים שנתפרו. בחדר ההורים נמצאה מיטה זוגית. במטבח היה שיש קטן.

כל שנה הקפיד האב לסייד את הקירות בשל הטיח המתקלף. מבחוץ היה  צריף העץ מצופה בטול שזוהי שכבת נייר המצופה בזפת המודבקת על הקירות החיצוניים ושומרים מפני חום והקור. הכול היה שחור מבחוץ והיה מזופת בזפת. 

בחדר הילדים שבצריף כיום, היה בזמנם חדר ומטבחון שהושכר לדייר בשם יהושע מָרצקי, שורד שואה, אדם ערירי ומסגר במקצועו שעבד אצל ברקו דב איסרוביץ הנפח.

בחדרו של יהושע מרצקי היו מיטה, שולחן קטן ומטבחון. היום החדר במוזיאון משמש מחסן. לאחר תקופת מרצקי שימש החדר כמחסן למשפחה. המבואה הייתה נמוכה יותר ומרוצפת בטון, הדלת האחורית היתה חלולה, ללא מפתח ובו צוהר קטן. בהול היו אופניים ומיטתו אלי. מאחורי הבית השתרעה גינת ירק ובה עץ שסק, עץ שזיף ובחזית ניטעו שיחי אלוורה.

הרש עבד למחייתו כחייט. במטבח עמדה מכונת תפירה ושולחן עבודה גדול לתפירה. הוא היה מומחה לתפירת בגדי גברים ולמעשה היה אומן לחליפות ולז'קטים. זו הייתה משפחה שדורות רבים בה היו חייטים מומחים. הרש היה החייט של מגדיאל והִרבָּה לתקן בגדים. הוא עבד כחייט גם בחברת O.B.G – בנחלת בנימין שהייתה חנות מפורסמת ולה סיפק את סחורתו.

הרש היה נוסע לתל אביב אחת לשבוע, מביא חומרי גלם חיוניים לתפירה, תופר את החליפות ושב לתל אביב עם חליפות מוכנות.
רוב הנשים היו מבצעות תיקוני תפירה ואף תפירה  של בגדים חדשים. בתיה סייעה לבעלה במלאכת התפירה. הייתה פורמת ותופרת עבורו. השניים עבדו קשה מאוד עד השעות המאוחרות של הלילה.

הרש כמובן תפר בגדים לרעייתו ולילדיו.

השכנים של משפחת סנדק היו: משפחת אלינסקי. בין משפחת אלינסקי וצריפם גר סנדלר שישב בבודקה קטנה. בצד השני גרה משפחת פרידגוט שמכרה למרדכי ברמלי את ביתו. מעבר למשפחת פרידגוט הוקם בניין מועצת הפועלים ובחצר מגרש כדורסל. בימי העצמאות כל המגדיאלים התכנסו במגרש הכדורסל ומאחר שמועצת הפועלים היתה גבוהה יותר, נוצרה במה טבעית. הריקודים התקיימו במגרש ביום העצמאות.

דודי גידל בימי ילדותו תרנגולות שטיילו חופשי בחצר ודגרו על ביציהן במיני מקומות נסתרים. ילדי המשפחה היו יוצאים כבלשים לאתר את המסתורים ואוספים את הביצים. הרש ובנו דודי גידלו גן ירק לתפארת ואהבו את מלאכת הגידול. בגינת הירק שלהם גדלו ירקות שונים: גזר, צנוניות, קישואים, עגבניות, מלפפונים, תפוחי אדמה, פטרוזיליה, שמיר ובצל ירוק. פסגת גידולו של דודי היו תותי שדה שלטעמם הטוב ייחלו כל בני המשפחה. בחצר הבית היו הופכים את האדמה עם את חפירה ומזבלים היטב את השטח. הזבל נלקח מהלול של השכן פינקלשטיין. הם היו מגרפים ומיישרים את השטח, זורעים ומשקים בצינור.

המשפחה גרה עד שנות ה-60 בצריף ועברה לבית ברחוב הבנים.

ארבעת ילדיהם של הזוג סנדק:

שמריהו - מנהל מחלקת האלקטרוניקה בתעשייה האווירית,

אבי - אבי למד בממלכתי דתי: המורה לאה ברקוביץ לימדה בכיתות א' – ד', מאיר גולדנברג, בריף היה מורה לגמרא, עוזי מורה למלאכה מרמתיים, מורה להתעמלות – אנצילביץ אמציה. המורה שניאור לימד תנ"ך. המנהל היה אדלר יעקב. גמליאל היה המורה לחקלאות וליד בית הספר הוקמה חווה חקלאית. אלימלך היה מורה לאנגלית. אבי המשיך את לימודיו בבית ספר התיכון מוסינזון ולמד 4 שנים במגמה כללית ואחר במכניקה עדינה. אחד המורים היה משה שמול ולימים מנהל בית הספר וכן לימד המורה גואל.

אבי התגייס לחיל הים ושירת 3 שנים. הוא למד הנדסת מכונות בטכניון ועם סיום לימודיו היה למהנדס בתעשייה האווירית נושא לאישה את גילה ושניהם עברו להוד השרון.

אלי - למד במזרחי ובמוסינזון. כיום הוא יושב ראש ועד העובדים במוסד לביטוח לאומי בחדרה.

ודודי-אהרון - דודי למד 3 שנים בבית ספר יסודי דתי "מזרחי", עבר לבית הספר ממלכתי א' ברמתיים.  תיכון למד במוסינזון. שירת בתותחנים והיום מנהל עבודה במדגרות שרייבר בהוד השרון.

בתיה והרש זכו ליהנות מ-12 נכדים: עינת, גיא, נירית, מורן, אופיר, לידור, ורד, התאומות אורית וגלית, עמית, רעות ומעיין.

 

הרש-צבי נפטר בשנת 2003.

יהושע מרצקי (הדייר) הישר באדם ב"ר יצחק מרצקי נפטר ט"ז בחשוון תשכ"ט בשנת ע"ב(72) לחייו.