החקלאות במגדיאל אמורה הייתה להתבסס על ענף הפלחה (תבואות חורף וקיץ) וענף המטעים, לצד משקי עזר על עשרה דונם ליד כל בית. בהתחלה בחרו איכרי מגדיאל בענפים המסורתיים והמוכרים כמו הגפן והשקדים. הרעיון היה להתבסס על משק אינטנסיבי מעורב. כלומר לשלב מספר ענפים המשלבים ענפים לאספקה עצמית עם ענפים תעשייתים לייצוא: רפת וגידולי מספא, עופות ירקות ומטע שכלל פרדס, בננות וכרם ענבים. לשם כך היו נחוצים הון, ידע ועבודה. לראשוני מגדיאל שלא היו פועלים חקלאיים לא היה הידע החקלאי על כן העסיקו `פועלים מומחים` שילמדו אותם את כל מה שקשור בחקלאות כמו הכשרת הקרקע, חריש, זריעה ועיבוד ראשוני.

כעבור זמן קצר נגמר הונם של הראשונים והם נאלצו לפנות להנהלה הציונית בבקשת עזרה ותקציבים. בשנת 1925 אושר סכום של 24 אלף לא"י למגדיאל, סכום שאפשר למתיישבים להשלים את חפירת הבאר ואספקת המים לבתים ולסדר את המשקים החקלאיים של המושבה. אך השינוי העיקרי שהתאפשר בזכות התקציב מההנהלה הציונית היה המעבר למשק ההדרים. 
החל משנת 1926 נטעו גם פרדסים בשטחי המושבה לצד הגפנים והשקדים. לכל משפחה הייתה חלקת פרדס וחלקת פלחה שנועדה לאפשר לקיים את המשפחה בינתיים, עד שהפרדסים יתנו פרי. ליד הבאר במרכז המושבה סודרו משתלות ובמקביל נחפרו בארות בשטחי הפרדסים. במגדיאל גידלו תפוזי שמוטי, אשכוליות ומעט לימונים. העבודה הקשה והמסורבלת בפרדס היוותה מוקד משיכה לפועלים רבים שתרמו לפיתוחה וביסוסה של המושבה. הפועלים עסקו בהוצאת היבלית (בחר בערבית), זיבול, עידור, פתיחת צלחות מסביב לגזעי העצים והשקיה ידנית לכל עץ. עונת הקטיף הביאה עימה המולה ותכונה רבה. אך למרות כל העבודה הרבה הרווח מהפרדסים לא היה גדולה במיוחד והאיכרים נאלצו להשלים את הכנסותיהם ממקורות נוספים. כך עבר גם המשק החקלאי של מגדיאל ממשק מעורב אינטנסיבי רב ענפי למשק מעורב חד ענפי המתבסס על הפרדסים כשבמשק העזר גידלו פרות,לול עופות וגינת ירקות קטנה לתצרוכת המשפחה בעיקר.
בשנת 1926 הוחלט במגדיאל לבנות רפתות. ענף הרפת במגדיאל התבסס על פרות דמשקאיות וערביות שלא היו ידועות בטיב החלב או בתנובתן הרבה. בסוף שנות העשרים הגיעו הפרות ההולנדיות הראשונות למושבה אך היה זה ניסיון קצר ימים. את מקומה של הרפת תפס כעבור זמן קצר הלול שהפך מלולי הטלה פשוטים וכמה תרנגולות ליד הבית למדגרות אפרוחים ולולים מקצועיים שהיוו מקור פרנסה חשוב במושבה. עם השנים ניצלו האיכרים את הידע והניסיון שצברו והתחילו בגידול ירקות כמו תפ"א אספרגוס פטרוזיליה ואפילו בוטנים. גידולים אחרים שהתחילו לתפוס את מקומם בשרון היו תות השדה, התרד ואפילו האספרגוס.

(חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996)