בתום המלחמה חזרה למגדיאל קבוצה של חיילים משוחררים אשר חלקם היו בני המושבה וחלקם צעירים שרצו להתיישב בה. הקבוצה הקימה חברה חקלאית בע"מ. בין החברים היו בניהם ונכדיהם של הראשונים במושבה ואליהם הצטרפו עוד כעשרים איש שמטרתם הייתה עיבוד שטחי פלחה נרחבים בנגב. בראשית שנות החמישים התחילה החברה בזריעת תבואות קיץ וחורף בנגב והפכה לגורם מרכזי בביצוע פעולות חקלאיות בארץ. חברי ההנהלה היו רובם בני מגדיאל, בנים למשפחות חקלאיות ובוגרי בתי ספר חקלאיים כמו פרדס חנה ומקווה ישראל. `בני מגדיאל` הייתה היוזמת והמייסדת של מוסדות במושבה אשר נועדו לקדם ולפתח את החקלאות בשרון כמו `החברה הכלכלית של אכרי מגדיאל בע"מ` שהקימה את בית הקירור וביהח"ר לקרח במושבה.

(זקיף שמואל, גולה ומולדת, מגדיאל, 1954)

בני מגדיאל כפי שסיפר עזרא אהרון

לזַלְמָן פְרַם שהיה מנהל אגודת "בני מגדיאל", שהייתה אגודה חקלאית לעיבוד חקלאי, היה מוסך ומכונות חקלאיות בין הפרדסים. הייתה דרך עפר ומגרש מול יצחק ספיר ושם היה המוסך. הוא החזיק משרד בבית האריזה של איזנברג בין משפחת דאום.
לבני מגדיאל היו גם שדות בנגב, בין הקבוצים בית הגדי ושובל, אדמות קק"ל בחכירה. אלו היו מאות דונמים שעיבדו בהם שעורה סוף הקיץ חורשים, באביב זורעים, ואחר כך קוצרים וכובשים את החציר.
הורי לא ויתרו לי בעניין המשך לימודים ולמדתי במקביל לימודי ערב לבגרויות בבית ספר בלפור שבתל אביב. ביום עבדתי בבני מגדיאל ובערב נסעתי לבית הספר. כך היה 5 ימים בשבוע ואני מימנתי לעצמי את הנסיעות מהשכר שקבלתי בעבודה.
2 משאיות היו לבני מגדיאל אחת מתוצרת MACK (מֶק) הנהג היה יִשְקֶה פּוֹטָש ואחת מתוצרת WHITE (ווַ'ייט) והנהג דניאל פסמניק.

זלמן פרם אמר עלי שכשאני נוהג בטרקטור הראש שלי בעננים.

בני מגדיאל שהיו חברים בקבוצה :
יצחק בר נתן
ישקה פוטש
אברהם שומר
עזרא אהרון
עוזי שטיינשלייפר
דניאל פסמניק