אחת מארבע המושבות המרכיבות את הוד השרון.

מגדיאל

מייסדי מגדיאל עלו רובם מפולין במסגרת העלייה הרביעית.  
העלייה הרביעית  זכתה לשמות כמו: "עליית הפולנים", "עליית הבורגנים", "עליית גראבסקי*" ו"עליית הקיוסקים**".
* עליית גראבסקי, על שם שר האוצר הפולני, שהטיל מיסים גבוהים על הסוחרים, שרובם היו יהודים, שחייהם הפכו קשים. ורבים ביקשו לעזוב .
 ** עליית הקיוסקים כי רוב רובם של העולים הללו הקימו קיוסקים, מסעדות ובתי קפה בתל אביב. קבוצה בת 12 איש החליטה, לא קיוסקים אלא יישוב יוקם בארץ ישראל.

כיצד נוסדה מגדיאל?

ביום שלישי י"ב מנחם אב תרפ"ד, 12 באוגוסט 1924 התכנסו 11 עולים בתל אביב,  והחליטו על קניית אדמה כדי להקים יחד ישוב חדש בארץ ישראל. לא כמו רוב העולים באותה עלייה, שהקימו בתי קפה מסעדות וקיוסקים, אשר תל אביב נתמלאה בם.  היו אלה עולים ציונים מפולין, בורגנים, נציגי העלייה הרביעית.

יהושע חנקין שהיה יושב ראש חברת "הכשרת הישוב" וכוּנָה גם "גואל האדמות" שמע על הקבוצה והציע לה את אדמות "פרדס מַרְגוֹשֶס" בגבול בני ברק ורמת גן, (כיום, שכונת "מרום נווה" ברמת גן). כשהגיעו אנשי הקבוצה למקום ובדקו, נתגלתה להם אדמה שאינה מתאימה לחקלאות ודחו את ההצעה. חנקין הציע להם את אדמות הכפר הערבי "ביר עדס" והאדמות אכן התאימו. אלו היו שטחי קוצים, אבנים, שרצים ועוד. לא היה בשטח  זכר להתיישבות.

חנקין קנה 4,000 דונם אדמה  של "ביר עדס" מנכבדי יפו ומכר אותה לקבוצת העולים. בזמן הצגת גבולות השטח המיועד לישוב החדש, עבר במקום  שלמה לִיוֶר, שהיה בדרכו לחפש עבודה, כשראה קבוצת אנשים, התקרב ושאל:

"מה קורה פה?"
ענו לו: "אנו מקימים ישוב, רוצה להצטרף?"
ענה ליור: "כן!"
וכך הצטרף לִיוֶר לקבוצת המייסדים.

בפרוטוקול ישיבת המייסדים הראשונה של מגדיאל, שנערכה בתל אביב ביום י"ב מנחם אב תרפ"ד-1924, מופיעים 12 השמות הבאים: (כפי שנכתבו בפרוטוקול) - שמואל יצחק הֵרְמָן, שָׁבְּתָי סְפִּיבָק, צבי אָלִינְסקִי, זאב בוֹלְקוֹבְסקִי, נחום גְרִינְבַלְט, חיים קוֹלְטוֹן, יהושע פַּסְמָנִיק, שלמה יששכר לִיבֶר, יחזקאל גולדברג, יעקב הִירְש, שמחה בּוּנִים גרינברג, אריה גרינברג.

המייסדים היו ציונים, נציגי העלייה הרביעית בעלי מקצועות כמו: מורה, חזן, קצב, חנווני ועוד. הם עלו מפולין, עירק, ליטא, רוסיה, גרמניה ואיטליה.  

ביום ד' במר חשוון תרפ"ה, 2.11.1924, בישיבה הראשונה על אדמת המושבה מגדיאל, השתתפו 26 חברים

המייסדים פנו אל האדריכל-מהנדס, מרדכי מסטצ'קין-קריתי, ובקשו, כי יתכנן להם את הישוב החדש.

היה זה אסרו חג סוכות תרפ"ה. בתכנית המִתאר של מגדיאל, שתכנן קריתי, היו 4 רחובות היוצאים ממרכז היישוב, הבתים והחצרות.
ליד הרחוב עמד הבית ומאחוריו תוכנן השטח החקלאי. כל שטח בתכנית סומן במספר והמתיישבים עשו ביניהם הגרלה. כל אחד הגריל שטח בהתאם לתקציב שהיה ברשותו, אם זה מגרש אחד או כמה מגרשים.
דונם אדמה אחד עלה 4 לי"מ (לירות מצריות)

ביום חמישי, כ"ה בתשרי תרפ"ה, 23 באוקטובר 1924, לאחר איסרו חג סוכות, עלו המייסדים על הקרקע והחלו לתכנן את בניית בתיהם.

מים לא זרמו עדיין בבתים, המתיישבים היו אוספים את כל המכלים שהיו ברשותם והולכים או רוכבים על סוס או חמור רתומים לעגלה, אל הבאר הקרובה, שהיתה או בכפר מל"ל או בכפר סבא. המים שהביאו נועדו לשתייה, לאוכל, לרחצה, לשטיפה, לכביסה, להשקות בעלי החיים, לבנייה והשקיית הצמחים בגן הירק שבחצר.
לא כל כמות המים ששאבו הגיעה למחוז חפצם, הדרך שהיתה מאד משובשת גרמה לחלק מהמים להישפך.

בשנת 1925, כמה חודשים לאחר העלייה על הקרקע, הוחלט לחפור באר במגדיאל וכך נפתרה בעיית המים בישוב.

התושבים פנו אל חברת "קבוצת השדה" שעסקה בחפירת בארות, נמצא המקום המתאים והבאר הראשונה נחפרה בפינת הרחובות המקשר והרצל. עומקה היה כ-40 מטר.

חפירת הבאר הביאה את הפריחה החקלאית ליישוב, זריעה בשדות ונטיעת עצי פרי ההדר.

 הבאר סיפקה 50 מ"ק (מטר מעוקב) מים בשעה. כשכמות מים זו לא הספיקה לכל התושבים ולחקלאות, הקימו ב-1927 את מגדל אגירת המים  הראשון  ברחוב אהבה וצינור מהבאר הזרים מים אל המגדל. המגדל היה בעל קיבולת של כ-600 מ"ק, וכשזה לא הספיק, הקימו לידו את בריכת מים  שהכילה 1000 מ"ק. 

כמה חודשים לאחר שהגיעו העולים מפולין הגיעה קבוצות עולים: מבגדד בירת עיראק. שנקראו  "הבגדדים". מליטא שנקראו "הקובנאים" וגם מאיטליה וגרמניה.

המתיישבים הראשונים סבלו מקדחת ומחסור וחייהם היו קשים, אך היו בעלי חזון, אמונה, יוזמה ואחריות. את המים לבנייה ולשתיה הביאו המייסדים במכלים שונים עם עגלות רתומות לפרד או סוס מכפר מל"ל השכנה . כל חומרי הגלם לבניין הובלו על גבי גמלים, כמו חול מחוף הים.

לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה הגיעו לארץ חברי הכשרות, כדי להקים בה ישובים. החברים נשלחו ליישובים קיימים על מנת לקבל מהם הכשרה איך לעבוד בחקלאות ואיך לנהל יישוב בארץ.
במגדיאל קבלו חברים להכשרות כמו:  

  • הכשרה בשם –"עין השרון"/"משמר השרון"/"קבוץ מגדיאל" 1930, שהיתה ביער במגדיאל, הקימה את "חרתיה" ששינתה שמה לקיבוץ "שער העמקים"- 1935,  
  • הכשרה בשם – "הבחרות הסוציאליסטית" 1934, שהיתה באזור בית חולים שלוותה במגדיאל, הקימה את קיבוץ "בית אורן" 1939,
  • הכשרה בשם – "הנוער הציוני", שהוקמה בשטח כפר הנוער ע"ש מוסינזון הקימה את הקיבוצים "תל יצחק" 1938 ו"אושה" 1937, (תל יצחק התפלג מאושה ב 1938)
  • הכשרה בשם – "במעלה", שהוקמה באזור רחוב החלוצים, והקימה בו מפעל לדטרגנטים (סבון), הקימה את קיבוץ "דליה" 1939 ושם המשיכה עם יצור הדטרגנטים ואף הרחיבה אותו ,
  • הכשרה בשם "קיבוץ יסודות", שהוקמה באזור רחוב כנרת, הקימה את מושב "יסודות" 1948,
  • הכשרה בשם –"עין השחרות" 1933, שהיתה באזור היער במגדיאל, הקימה לאחר נדודים את קיבוץ "חפץ חיים" 1944,
  • חלקה הגדול של קבוצת עולים מסלוניקי, יוון, שהתיישבה במגדיאל החליטה להקים יחד ישוב והקימה את – "צור משה"  
    - הכשרה בשם - "ישראל", שהיתה באזור היער, הקימה את קבוץ משמר העמק.
    - גם קבוץ יסעור קבל הכשרתו במגדיאל.

במגדיאל הוקם גרעין נוסף של הכשרה בשם: "אלגביש" מוסדות התנועה של השומר הצעיר בשנת 1943 הטילו עליהם לעלות לכפר מנחם להצטרף להכשרה, "אמריקן כרית"(בהדר) ולא להקים יישוב חדש.

ראש המועצה הראשון של מגדיאל היה שמואל זוכוביצקי-זקיף ואחריו היו: צבי זמיר וברוך ליטאי.    

על המקום כתבו:
עמית עירית, הפעילות ההתיישבותית היהודית בשרון הדרומי (1918 - 1929), דוקטורט אוני` עברית, 1993.
חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996

מגדיאל הוקמה בשנת 1924 ע"י אנשי העלייה הרביעית, בעיקר אנשי פולין וליטא. התנופה היישובית בארץ בין בשנים 1928-1924, שנות "העלייה הרביעית", נשאה אופי ייחודי בנוף ההתיישבותי: לא חלוצים חסרי כול שעבדו את אדמת הלאום שנרכשה בכספי הקרן הקיימת לישראל ומוסדות אחרים, ואף לא בעלי הון בינוני וגדול שפיתחו את המושבות ואת הערים, כי אם בעלי הון זעיר, עצמאיים שביקשו להקים בית ומשק חקלאי שיפרנס אותם, אם אפשר בלי לקבל סיוע מן המוסדות המופקדים על ההון הלאומי. רוב העולים פנו להתיישבות בערים כמו תל אביב וחיפה וחלקם פנה להתיישבות חקלאית חדשה בשרון ובשומרון, במושבות הוותיקות או בעמק יזרעאל. לרבים מהעולים שחיפשו את ההתיישבות הכפרית לא התאימה צורת החיים בקיבוצים ומצד שני גם לא במושבות הוותיקות. על כן פנו רבים מהם למושבים או להקמת מושבות חדשות.

אזור השרון שהיה `באמצע` כדברי זקיף, `אלוף מגדיאל` היווה "מקום פשרה בין נהלל לפתח תקווה" וגם `אמצע` מבחינה גיאוגרפית, וקרוב לתל אביב. בראשית שנות העשרים מצאו ראשוני מגדיאל מספר נקודות התיישבות והתחלה של היאחזות באדמות השרון הדרומי. המושבות רעננה הרצליה וכפר סבא, הוותיקה מכולן, המושב כפר מל"ל (עין חי) שהוקם שוב בשנת 1921. סמוך לנקודות הללו החלו במפעל ההתישבות של ההון הזעיר בשרון כשהמושבה הראשונה שנוסדה הייתה מגדיאל.

 

              

  

 

 

 

 

 

                                                                                                         

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

להלן רחובות בשכונה: