שכונת גיל עמל – 1950

גיל עמל הינו שם סימלי לשכונה, שבה מספר שיכונים.  הוקמה על שטחו של הכפר הערבי בִּיר עָדָס*, שתושביו נמלטו לאחר קרב עם אנשי מגדיאל ועוזריהם בפברואר -מארס 1948. 
*הכפר בִּיר עָדָס שָכָן על שרידי ישוב מהתקופה הרומית, ביזנטית והערבית הקדומה.

בגיל עמל הוקמו שתי מעברות:

מעברה אחת מוקמה בשיכון הפועל המזרחי ב' ליד נחל הדס. התושבים במעברה כשמונים משפחות התגוררו בתחילה באוהלים. העולים היו תימנים, פרסים, וטריפוליטאים.

בשנת 1950 הוקמה המעברה השנייה ובה היו עולי "עזרא ונחמיה" שהגיעו מעירק.

כל משפחה חיה באוהל, ובו מיטות סוכנות מתקפלות מברזל, עליהן מזרונים ושמיכות והוא שימש כחדר שינה, סלון ומטבח גם יחד. מקלחות ושירותים לשימוש כל דיירי האוהלים, נמצאו בפחון בחוץ. על השטח שנועד להקמת המאהל היו רק עשבים. אותם נאלצו העולים לתלוש בידיהם. עוד לא ידעו הם מהי טוּרִיָה.

לאחר חצי שנה במעברה ניחת עליה וכל הארץ חורף קשה. עם רוחות החזקות וגשמי זעף,  שסחפו כל מה שנקרה בדרכם, כולל האוהלים. וזה נמשך כשלושה שבועות. היה צורך לחזק את מוטות האוהלים בקרקע בתקווה למצאם שלמים ועומדים גם למחרת בבוקר.
ב-1950 השלג שירד בכל הארץ וגם בשרון הוסיף אף הוא לצרה.

יחסים טובים, לבביים וחמים נרקמו בין תושבי המעברה. השפה המשותפת הקלה על התקשורת ביניהם.

לעזרת תושבי המעברה בשעתם הקשה נחלצו תושבי מרכז המושבה מגדיאל, ותרמו כל אשר אפשר היה לתת. חלק מהם אספו את ילדי המעברה לבתיהם.
הגברת שפרה סובלמן שבלטה בשטח בדאגתה ובמסירותה הרבה לכל ילדי המעברה. את הילדים העלו על עגלה רתומה לסוס והם שוכנו כשבוע ימים בבתים ובישיבה השוכנת ברחוב מעייני, מוגנים עד שוך הסערה.
תושבי מגדיאל, נרתמו לסייע גם בקליטתם של העולים, במתן עבודה למבוגרים בעזרה בלבוש הילדים, הנעלה ובחינוך.

ממעברה לשכונה

ב-1951 החלה חברת "סולל בונה" להכשיר במשך שלושה חודשים עובדי בניין וחברת "שיכון עובדים"  החלה לבנות את בתיה הראשונים של גיל עמל ברחוב ששת וקבוץ גלויות.  בשלב השני נבנו הבתים ברחוב גולומב עד רחוב השח"ל

הבתים היו דו-משפחתיים, מחולקים לשתי קבוצות: בתים לוותיקים בני 2 חדרים מטבח ושירותים במחיר חמש מאות לירות ובתים לעולים בני חדר אחד מטבח ושירותים במאתיים וחמישים לירות. על דונם או חצי דונם.

ב-1952 נבנה ברחוב גולומב ושח"ל, בידי חברת "משאב" של הפועל המזרחי, שיכון מזרחי ב'. 63 יחידות דיור עבור עולים חדשים, רובם עולים חדשים מתימן. המחיר לשני חדרים היה אלף לירות ולחדר אחד היה  חמש מאות לירות. הבית עמד על שטח של חצי דונם.

רוב תושבי השכונה ניהלו בחצר משק עזר לגידול עופות לביצים, עיזים לחלב, ירקות ואפילו אבטיחים. השכנים עשו ביניהם עסקאות חליפין בתוצרתם החקלאית וכך השלימו את החסר לצרכי הבית. בתקופת הצנע שהיתה בארץ (1949 – 1959), סייע משק העזר רבות לכלכלת המשפחה.

בשכונת הפועל המזרחי ב' שרוב דייריה שומרי שבת, הוקצה בית מרכזי, על הגבעה ברחוב שח"ל פינת גולומב, לבית הכנסת. לימים נשרף בית הכנסת על כל תכולתו בשל נפילת נר דולק. כיום ממוקמים במקום ארבעה בתי כנסת נוספים.
חוויה גדולה הייתה להסתובב בשבת ובחגים בשכונה. כולם נהרו לבתי הכנסת עטופים בטליתות. בתי הכנסת היו מלאים במתפללים. אווירה של קודש אפפה את השכונה. ברחוב לא הייתה תנועת כלי רכב, כולם ידעו כי  ברחוב גרים דתיים ונמנעו מחילול השבת.
עוד קודם לכן בשנת 1948 בנתה חברת "שיכון ופיתוח" את הצריפים בשכונת עמידר. רחוב כנרת ויסוד המעלה. בשנת 1965 החלו בבניית בתי האבן במקום.

ברחוב קבוץ גלויות  הוקמה בשנת 1950 על ידי חברת "סולל בונה" שכונת ה"בלוקונים" עבור עולים חדשים. נבנו בה 98 יחידות דיור, לכל יחידת דיור הוקצה שטח למשק עזר. - 2 שורות בתים לאורך הרחוב. הבתים נבנו ללא יסודות. העובדים חפרו תעלה עם טוריות ושמו "שוקת" של 10 סנטימטר ללא ברזלים וזאת, במקום להקים יסודות בבניין. הגג היה מאסבסט. בכניסה לבית נמצא מטבחון, מקלחת ושירותים היו בחצר.

–  בשנת 1951,הוקם שיכון עובדים  (רחובות ששת הימים ושפרינצק) נבנו 148 יחידות דיור,  עבור עולים חדשים  ופועלים תושבי מגדיאל.

בשנת 1953, נבנה  שיכון עולים (אזור רחוב המעגל/חרמון) – עם 224 יחידות דיור עבור מפוני המעברה – מעברת מגדיאל. רוב המפונים קיבלו את דירותיהם בגיל עמל.

הבנייה בגיל עמל נמשכה משנת 1950 - 1954.
כיום, עובר מזרחית לשכונה כביש מס' 55 .

 

להלן חלק מהרחובות בשכונה: