גיל עמל הינו שם סימלי לשכונה, שבה מספר שיכונים.  
הוקמה על שטחו של הכפר הערבי בִּיר עָדָס*, שתושביו נמלטו לאחר קרב עם אנשי מגדיאל ועוזריהם בפברואר -מארס 1948. 
*הכפר בִּיר עָדָס שָכָן על שרידי ישוב מהתקופה הרומית, ביזנטית והערבית הקדומה.

בגיל עמל הוקמו שכונת עמידר ושתי מעברות
 ב- 1948 בנתה חברת "שיכון ופיתוח" את הצריפים בשכונת עמידר. רחוב כנרת ויסוד המעלה. בשנת 1965 החלו בבניית בתי האבן במקומם.

ב-1950 מעברה אחת בשיכון הפועל המזרחי ב' ליד נחל הדס. התושבים במעברה כשמונים משפחות התגוררו בתחילה באוהלים. רובם עלו מתימן, פרס(אירן), ולוב.
המעברה השנייה באזור רחוב אילת והמעגל ובה היו רוב מעולי "עזרא ונחמיה" שהגיעו מעירק.

לכל משפחה היה אוהל, ששימש כחדר שינה, סלון ומטבח גם יחד. ובו מיטות סוכנות מתקפלות מברזל, עליהן מזרונים ושמיכות.  המקלחות והשירותים היו בפחון בחוץ  ושימשו את כל דיירי האוהלים. על השטח המיועד להקמת המאהל צמחו עשבים. אותם נאלצו העולים לתלוש בידיהם. עוד לא הכירו את הטוּרִיָה.

לאחר חצי שנה במעברה ניחת עליה ועל כל הארץ חורף קשה, שנמשך כשלושה שבועות. עם רוחות חזקות וגשמי זעף,  שסחפו כל מה שנקרה בדרכם, כולל האוהלים. היה צורך לחזק את מוטות האוהלים בקרקע בתקווה למצאם שלמים ועומדים גם למחרת בבוקר.
ב-1950 ירד שלג בכל הארץ וגם בשרון ונוסף אף הוא לצרה.|לעזרת תושבי המעברה בשעתם הקשה נחלצו תושבי מרכז המושבה מגדיאל, ותרמו כל אשר אפשר היה לתת. חלק מהם אף אספו את ילדי המעברה לבתיהם.
מי שבלטה  בדאגתה ובמסירותה הרבה לכל ילדי המעברה היתה הגברת שפרה סובלמן.
את הילדים העלו על עגלה רתומה לסוס והם שוכנו כשבוע ימים בבתים ובישיבה השוכנת ברחוב מעייני, מוגנים עד שוך הסערה.
תושבי מגדיאל, נרתמו לסייע גם בקליטתם של העולים, במתן עבודה למבוגרים בעזרה בלבוש הילדים, הנעלה ובחינוך.
.בין תושבי המעברה נרקמו יחסים טובים וחמים . 

ממעברה לשכונה

ב-1951 החלה חברת "סולל בונה" להכשיר במשך שלושה חודשים עובדי בניין וחברת "שיכון עובדים"  שיבנו את הבתים במקום.
בשלב השני נבנו הבתים ברחוב גולומב עד רחוב השח"ל
הבתים היו דו-משפחתיים, מחולקים לשתי קבוצות: בתים לוותיקים בני 2 חדרים מטבח ושירותים במחיר חמש מאות לירות ובתים לעולים בני חדר אחד מטבח ושירותים במאתיים וחמישים לירות.
הבתים נבנו על שטח של דונם או חצי דונם.
ב-1952 בנתה חברת "משאב" של הפועל המזרחי, ברחוב גולומב ושח"ל את שיכון מזרחי ב'. 63 יחידות דיור עבור עולים חדשים, רובם מתימן. המחיר לשני חדרים היה אלף לירות ולחדר אחד היה  חמש מאות לירות. הבית עמד על שטח של חצי דונם.
רוב תושבי השכונה ניהלו בחצר משק עזר ובו עופות לביצים, עיזים לחלב, ירקות ואפילו אבטיחים. השכנים עשו ביניהם עסקאות חליפין בתוצרתם החקלאית וכך השלימו את החסר לצרכי הבית.
בתקופת הצנע שהיתה בארץ (1949 – 1959), סייע משק העזר רבות לכלכלת המשפחה.

בשכונת הפועל המזרחי ב' שרוב דייריה שומרי שבת, הוקצה בית מרכזי, על הגבעה ברחוב שח"ל פינת גולומב, לבית כנסת. לימים נשרף בית הכנסת על כל תכולתו בשל נפילת נר דולק. כיום ממוקמים במקום ארבעה בתי כנסת . חוויה גדולה הייתה להסתובב בשבת ובחגים בשכונה. כולם נהרו לבתי הכנסת עטופים בטליתות. בתי הכנסת היו מלאים במתפללים. אווירה של קודש אפפה את השכונה. לא הייתה ברחוב תנועת כלי רכב, כולם ידעו כי  ברחוב גרים דתיים ונמנעו מחילול השבת.

ברחוב קבוץ גלויות  הוקמה בשנת 1950 על ידי חברת "סולל בונה" שכונת ה"בלוקונים" עבור עולים חדשים.
נבנו בה 98 יחידות דיור, לכל יחידת דיור הוקצה שטח למשק עזר. שתי שורות בתים לאורך הרחוב. הגג היה מאסבסט. בכניסה לבית נמצא מטבחון. המקלחת והשירותים היו בחצר.

ב - 1951,הוקם שיכון עובדים  (רחובות ששת הימים ושפרינצק) נבנו בו 148 יחידות דיור,  עבור עולים חדשים  ופועלים תושבי מגדיאל.

ב- 1953, נבנה  שיכון עולים (אזור רחוב המעגל/חרמון) – עם 224 יחידות דיור עבור מפוני המעברה,  רוב המפונים קיבלו את דירותיהם בגיל עמל.

הבנייה בגיל עמל נמשכה משנת 1950 - 1954.
כיום, עובר מזרחית לשכונה כביש מס' 55 .