שלמה סמדר, הסָפָר

שלמה נולד בשנת 1928 בטבריה והוא דור שביעי בארץ. את השכלתו רכש בבית הספר היסודי אליאנס בטבריה ובתיכון הגליל. למרות הקושי הכלכלי למד מדעי המדינה במכללת ביירות. אביו סרב לשלם גרוש עבור הכלכלה כי דרש שיצא לעבוד ועל כן מימן זאת עבורו מוסד תמיכה.

אביו היה חברו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, עוד מהימים שעבדו השניים בסג'רה. בכל פעם שהגיע לטבריה נהג דוד בן גוריון לבקר את אביו בביתו.  

שלמה החל לעבוד במספרה של אחיו הבכור בטבריה. חברי הקיבוצים מהסביבה שבאו להסתפר חתמו והקיבוץ שילם כל חודש במרוכז עבור התספורות . בכל פעם שאחיו נסע לסידורים בחיפה נשאר שלמה להשגיח על המספרה. באחת הפעמים הגיעה קבוצת קיבוצניקים מכנרת להסתפר ושאלו היכן האח. שלמה הורה להם לחזור למחרת היום אך הם דרשו ששלמה יספר אותם . במשך יומיים סיפר כעשרים קיבוצניקים וכשהאח חזר הראה לו שלמה כי החתים את הקיבוצניקים על התספורות. כך למד שלמה את מלאכת הסַפָּרוּת.

בהיותו רק בן 17 וחצי התגייס שלמה לצבא הבריטי. אביו הגיע למחנה צריפין להחזירו הביתה אך התברר ששלמה כבר גויס בדרכו לקו החזית במצרים. הוא נלחם במצרים עד שנת 1945 וכאות הוקרה על שירותו קיבל מתנה מהצבא הבריטי עשרים לירות ומצלמת בוקס שבאותה תקופה היתה נחלתם של בני המעמד הגבוה. שלמה התגייס גם להגנה ולפלמ"ח.   

בשנת 1945 פתח שלמה מִסְפָּרָה בדרך רמתיים פינת הבנים, במבנה בבעלות משפחת ז'וק בעלת תחנת הדלק פז היחידה בעיר ושילם  400 לירות דמי מפתח . המספרה שלו היא השנייה שהוקמה ברמתיים אחרי המספרה  של גולדשטיין. סמדר הוא היחיד משניהם שנשאר עד היום, 2020.  באותו מקום עם אותם כלים וריהוט. רק בשנה הראשונה פעלה  המספרה מהעבר השני של הרחוב היכן שהיום הדוכן של פלאפל כדורי.  בעבר הציעו לסמדר לקנות את המגרש ב-400 לירות ולא חפץ כי היתה שם מזבלה.

בימים שברמתיים היו עובדים בלולים, דאג שלמה לא רק לפריזורה(סידור השיער) של הלקוחות שנהגו להגיע אחרי עבודתם בלול, כשידיהם וציפורניהם שחורות, הוא הציע להם טיפול בציפורנים ובידיים.

בהתחלה נקראה מספרת "רענן" כשם הכינוי של שלמה ב"הגנה", לאחר מכן נקראה "יפית" ורק בשנות ה-80 כשבנו אמר לו כי הוא מוכן לשפץ את המקום בתמורה ששלמה ישנה את שם המספרה לניו יורק שינה בנו את השם ל "סלון ניו יורק". מספרת שלמה לא שינתה את פניה משנת 1945 ועל חלונות המספרה תלויות תמונות בשחור ולבן מימיה הראשונים של רמתיים והתחושה שמקבל מי שנכנס למקום היא של חזרה במנהרת הזמן. למרות הכל שלמה דואג להפיח בחנות רוח צעירה.

לקוחותיו הראשונים היו הפרדסנים, הרפתנים והלולנים.

בין לקוחותיו החשובים היה ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, שהיה אף חברו והיה מגיע להסתפר עם אמו. הסתפרו אצלו גם קציני צבא בכירים. שר האוצר פנחס ספיר וגם מפקד משטרת כפר סבא הבריטי, מקרגייר. במספרה היה לו מחסן נשק . יום אחד הגיע מקרגייר להסתפר,  ובאותו רגע שלמה התבקש למסור אקדח למבצע מסוים באזור. שלמה לא יכול היה להוציא את האקדח ליד הקצין הבריטי והורה לאותו אדם שילך כי זה לא זמן טוב. אותו אדם לא הבין עניין והמשיך להפציר שהוא מבקש אקדח. מקרגייר שאלו באנגלית מה חפצו של אותו אדם. שלמה ניצל את העובדה כי לא הבין עברית והשיב לו כי האיש מבקש תספורת מהירה.

עקב גיוסו במלחמת השחרור נאלץ לעזוב את עבודתו לשנתיים. הגיוס כמעט ועלה לו במחיר ויתור על החנות.

 שלמה לחם בטבריה כמפקד ההגנה באזור הגליל.
בנובמבר 1947 פנו אליו המפקדים של האזור: תמרקין ואברהם ארזי (ברזניאק) בשאלה האם הוא יודע לירות במקלע הצרפתי שאטו, מאחר ובבית הכנסת במגדיאל נמצאים שני מקלעים ואף אחד מן החיילים אינו יודע לירות בהם. הערבים שהיו בביר עדס החלו להתקדם וכמעט הגיעו למרכז מגדיאל. שלמה התמקם בקיבוץ הדתי יסודות והחל לירות במקלע על היישוב ביר עדס. שלושה ימים נלחם ללא מזון ושתייה ואף אחד לא בא להחליפו, או להביא לו אוכל. ביום השלישי עזב את עמדתו בחשכה וזחל לבית הכנסת במגדיאל. כל חברי הקיבוץ הדתי יסודות ברחו מן המקום. כעבור יומיים קיבל תשע לירות עבור שלושת ימי העבודה. כל שאר החיילים לא הרוויחו ולו פרוטה אחת.

יום אחד הוא קיבל מכתב מז'וק בו הוא מודיע לו שהוא לוקח ממנו בחזרה את החנות וזאת למרות ששילם לו את דמי השכירות שנה מראש. שלמה הראה את המכתב לאהרון יריב והוא כעס מאוד ואמר לו לבל ידאג. עוד באותו יום נשלח מהצבא מכתב לז'וק שבו נאמר לו כי אם יעז לגעת בדלת המספרה הצבא יגיע ויחרים לו את כל החנויות במקום ויהפוך אותם למחסני נשק. באותה התקופה הצבא היה יכול להחרים חנויות כי המדינה במצב חירום. ז'וק רק שמע את האיום וירד מהר מתוכניתו. החנות המתינה לו במשך שנתיים עד סיום המלחמה.

כיום, רוב לקוחותיו הם חבריו הנאמנים מן העבר אף על פי שהמספרה שברשותו כלל אינה רווחית הוא מסרב לוותר עליה. המספרה נותנת לו סיבה לקום בבוקר והיא כל מה שיש לו.

עיצוב המספרה נותר כפי שהיה בשנת 1945.