שיכון עממי

שיכון עממי 1954 
בשנת 1950 הכריזה שָׂרַת השיכון והעבודה, גולדה מאיר, על פרויקט ארצי בשם "שיכון עממי".   
אותם ימים היו קשים מבחינה כלכלית בארץ, רוב הנרשמים היו במצב כלכלי קשה. 
מחיר דירה היה 2400 לירות ומחירה אף הוכפל בשל הפיחות שחל ב 1952.
בעת ההרשמה היה התשלום 100 לירות. על מנת שיוכלו הנרשמים לעמוד בתשלומים, הוצעה להם משכנתא לא צמודה למדד.
היוזמה להקמת השיכון בפינת הרחובות גורדון והבנים היתה של ראש מועצת רמתיים דאז, שלום לרנר, שליווה לאורך כל הדרך את הליך הבנייה ודאג לביצועה.
ההרשמה לדיור בשיכון עממי היתה אך ורק עבור תושבי המקום.

הקמת השיכון היתה בשלבים:
שלב א' הסתיים בפברואר 1954 בבניית 44 יחידות דיור ראשונות.
שלב ב' כעבור שנה 20 יחידות דיור על חצי דונם.
שלב ג' על הגבעה נבנו יחידות נוספות.

הדירות היו בגודל של 60 מ"ר ומחירן 4,800 לירות .

בין התושבים היו עולים חדשים לצד ילידי הארץ. מספר המשפחות  היה 82, בכל חצר הוקם משק עזר ובו  עצי פרי ותרנגולות. בנוסף למשק הפרטי עסקו רובם בפעילות ציבורית.
חברי הוועד הראשון שנבחר, היו: צבי אילת, מאיר בליץ, אהרון צבירן ואליעזר שילה.
בחסות הוועד וביוזמת התושבים שנרתמו לממן חלק מהפעילויות, נסללו כבישים בשיכון והוקמה רשת ביוב מרכזית כשהמועצה משלימה את התשלום. 
הרחוב הראשי בשכונה הוא "השלום" על שם ראש המועצה שלום לרנר, ששיתף פעולה עם הוועד. שאר הרחובות בשמות פרחים. ברחוב השלום הוקמה צרכנייה השייכת ל"קואופ" והתושבים קנו בה מניה. לימים נרכשה הצרכניה על ידי גרשון הורוביץ והפכה לפרטית.

ילדי השיכון הלכו לגן של דבורה ורדי ברחוב השקמים. למדו בבית הספר ממלכתי א' ברחוב בן גמלא ובבית הספר של כפר מל"ל.
תלמידי התיכון הופנו לבית הספר בקַלְמָנִיָה(סמוך לבית ברל) ומעטים פנו לבית ספר כצנלסון שבכפר סבא.