שיכון עממי 1954 

                              

 

בשנת 1950 הכריזה שָׂרַת השיכון והעבודה הגברת גולדה מאיר, על פרויקט ארצי בשם "שיכון עממי".
אותם ימים קשים היו מבחינה כלכלית בארץ, רוב הנרשמים היו במצב כלכלי קשה. 
מחיר דירה היה 2400 לירות ומחירה אף הוכפל בשל הפיחות שחל ב 1952.
התשלום בעת ההרשמה היה 100 לירות. על מנת שיוכלו הנרשמים לעמוד בתשלומים, הוצעה להם משכנתא לא צמודה למדד.
ההרשמה לדיור בשיכון עממי היתה אך ורק עבור תושבי המקום. היוזמה להקמת השיכון בפינת הרחובות גורדון והבנים היתה של ראש מועצת רמתיים דאז, שלום לרנר, שליווה לאורך כל הדרך את הליך הבנייה ודאג לביצועה.
הקמת השיכון היתה בשלבים:
שלב א' הסתיים בפברואר 1954 בבניית 44 יחידות דיור ראשונות.
שלב ב' כעבור שנה 20 יחידות דיור על חצי דונם.
שלב ג' על הגבעה נבנו יחידות נוספות.
הדירות היו בגודל של 60 מ"ר ומחירן 4,800 לירות .
האוכלוסייה היתה מעורבת ומגוונת, עולים חדשים בצד ילידי הארץ.
חברי הועד הראשון שנבחר, היו: צבי אילת, מאיר בליץ, אהרון צבירן ואליעזר שילה.
בחסות הועד ובזכות יוזמתם של התושבים שנרתמו לממן חלק מהפעילויות, נסללו כבישים בשיכון כשהמועצה משלימה את התשלום והוקמה רשת ביוב מרכזית.  ואיך זה נעשה? -התושבים פנו למר קובורובסקי, מנהל בנק הפועלים ביישוב, וביקשו הלוואה. מנהל הבנק ביקש כי כל אחד מדיירי השכונה יחתום על שטר בסך של 206 לירות, והוא ימסור לרשות המועצה המקומית את מלוא הסכום ומידי חודש בחודשו החזירו התושבים את תשלום ההלוואה. המועצה לא יכלה לסרב לדרישה שכזו ונסללו הכבישים והוקמה רשת הביוב.
מספר המשפחות בשיכון היה 82, בכל חצר הוקם משק עזר בו נשתלו עצי פרי וגידלו תרנגולות. כל אחד דאג לטפח את גינתו. בנוסף למשק הפרטי עסקו רובם בפעילות ציבורית.
ברחוב השלום הוקמה צרכנייה-חנות לממכר כל צרכי הבית,  השייכת ל"קואופ"  והתושבים קנו בה מניה. לימים נרכשה הצרכניה על ידי גרשון הורוביץ והפכה לפרטית.
חברת נוה עובד הגדילה לעשות והפכה את השיכון לדוגמה  ואף הביאה חברי ועדים משיכונים אחרים על מנת לראות וללמוד.
הרחוב הראשי בשכונה נקרא "השלום" על שם ראש המועצה ששיתף פעולה עם הועד. לשאר הרחובות נתנו שמות של פרחים.
ילדי השיכון הלכו לגן של דבורה ורדי ברחוב השקמים. למדו בבית הספר ממלכתי א' ברחוב בן גמלא ובבית הספר של כפר מל"ל.
בממלכתי א' הכיתות היו מאד מאוכלסות וחלק מתלמידי שיכון עממי הופנו לכפר מל"ל שהשתייך לזרם תנועת העבודה, שם בכיתות היה מקום. תלמידי התיכון הופנו לבית הספר בקַלְמָנִיָה(סמוך לבית ברל) ומעטים פנו לבית ספר כצנלסון שבכפר סבא.

 

לאור הצלחת מפעלי השיכון הקודמים, החליטה הממשלה להמשיך ולפתח בניה ולשכן את אלו שלא נכללו במפעלים עד כה. הממשלה קיבלה את הצעת חברת "שיכון עובדים" להקמת מפעל שיכון עממי (שבהמשך נקרא "שיכון בחיסכון"). עד סוף 1959 נבנו במסגרת מפעל זה כ-13,000 דירות, ועוד כ-12,000 נבנו במסגרת של שיכון פועלים רגיל.

(שמחה קליין, הצריף הראשון)

הרחובות בשכונה: