במהלך שנות השלושים הגיעו לארץ עולי גרמניה בעלייה שנודעה בשם `העלייה החמישית`. חבריה שהביאו עימם תרבות אחרת ומנהגים חדשים לארץ זכו לכינוי ה`ייקים`. בניגוד לעליה הרביעית הייתה זו עלייה של בעלי מקצועות חופשיים, שהביאו עימם רכוש והון בסיסי. רוב העולים התיישבו בערים. רק רבע מהם נקלטו בהתיישבות החקלאית ואותם ניתן לחלק לשלוש קבוצות: הקבוצה הראשונה היו אותם עולים שמצאו את דרכם למושבות קיימות. רובם עולים מבוגרים, בעלי משפחות, עירוניים חסרי הכשרה חקלאית וחלקם בעלי אמצעים כספיים. המשותף לכולם היה הרצון לשנות לחלוטין את אורח חייהם.

הבחירה בחקלאות הייתה ממניעים ציוניים, לאותם עולים שהיו חניכי התנועות הציוניות או שהיו בעלי מודעות ציונית ולאחרים ממניעים פרוזאיים לחלוטין. מי שהיו עורכי דין, רופאים או אנשי רוח התקשו למצוא פרנסה בהוויה הארץ ישראלית של שנות השלושים. גם קשיי השפה לא הקלו עליהם או שהיו מבוגרים מידי לעבור הסבה מקצועית. התיישבות חקלאית נראתה פתרון בר קיימא. הקבוצה השנייה מתוך אותם עולים שפנו להתיישבות חקלאית, היו הצעירים שאורגנו בגרמניה בקבוצות חלוציות והיו בעלי הכשרה חקלאית. אלה כבר פנו להתיישבות כפרית במסגרות המוכרות כמו מושבי עובדים או קיבוצים קיימים. בקבוצה השלישית ניתן למנות את אותם עולי גרמניה, בני המעמד הבינוני שיצרו את צורת ההתיישבות החדשה בנוף הארץ ישראלי - `הכפר השיתופי`. צורה זו התאימה לעולים בני המעמד הבינוני שהיו חסרי הכשרה חקלאית אך בעלי הון בסיסי שהספיק כדי הקמת יישוב ויצירת מסגרת קואופרטיבית לקניית חומרי הגלם ושיווק התוצרת. השיתופיות של ה`ייקים` הייתה שונה ממושבים שיתופיים שכבר היו מוכרים בארץ מכיוון שהצטמצמה רק לעניין האגודה החקלאית ולא נגעה בעניינים שהיו קשורים לרכוש הפרט כמו גודל הנחלה, הבעלות על שטחי המושב וכו`. הייתה זו צורת התיישבות חדשה שהתאימה לאותה קבוצת אנשים ולאותה נקודה בזמן, והיא ייחודית לעולי גרמניה.

בין השנים 1936 - 1938 התיישבו העולים מגרמניה בשכונות הפועלים ובשכונות החדשות של משקי העזר ליד המושבות הוותיקות. משקי העזר נראו כפתרון מבטיח גם לקליטתם של עולים מבוגרים יותר שהונם לא הספיק להקמת משק מעורב או משק מתמחה ביישובי המעמד הבינוני. מקורות המימון למשקי העזר שיועדו לפועלים חסרי הון היו מגוונים: בנקים וקרנות הסוכנות וההסתדרות. אחד האזורים שיצאו נשכרים מהעלייה החמישית היה אזור השרון. `הייקים` הגיעו למושבות באופן פרטי ואף נימנו בין מקימי רמתיים ורמת השבים.

החוט המקשר בין רמתיים, רמות השבים ורמת הדר קשור בדמותו של אריך מוזס, יזם פרטי שביקש לעסוק ביישובם של יוצאי גרמניה. תושב רמתיים יזם את הקמתה של רמת השבים, ואחרי שלוש שנים נפנה להקמת יישוב חדש באותה סביבה - רמת הדר. מוזס יזם והקים את רמת הדר באופן עצמאי, ללא סיוע המוסדות כשהמכשיר הארגוני היחידי שהיה בו כדי לסייע להתיישבות הייתה האגודה השיתופית שהמתיישבים היו חברים בה עוד בגרמניה, כתנאי לעלייתם. 

(אורן עמי, ההתיישבות החקלאית של עולי גרמניה בשנות השלושים: ניצנים של צורת התיישבות חדשה, עבודת גמר לתואר מוסמך, המחלקה לגיאוגרפיה, אוניברסיטה עברית, ירושלים 1985. אורן עמי, "רמות השבים: היישוב הראשון ביוזמת עולים מגרמניה ללא סיוע המוסדות", מחקרים בגיאוגרפיה היסטורית יישובית של א"י, ירושלים, תשמ"ח. חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996. ערב ראיונות עם וותיקי היישוב, ערך מיכאל רובינזון רח` תל דן רמת הדר)

 

בתמונה: אריך דב מוזס, "אדריכל" רמת הדר