רמתיים טרום הקמה, הקבוצה ההולנדית

העלייה השלישית שהתרחשה בין השנים 1919 - 1923 הביאה לארץ יותר מ 30 אלף עולים. מרביתם היו צעירים יהודים מרוסיה ופולין, שביקשו ב- 1917 לעלות לא"י (ארץ ישראל), אחרי המהפכה הרוסית. בעקבות זאת קמה תנועת "החלוץ", שהתפשטה בכל מזרח אירופה עד לגרמניה אוסטריה וצ`כוסלובקיה.
בינואר 1919 התכנסה הועידה הראשונה של התנועה והקבוצות התאגדו להסתדרות אחת. אחת ההחלטות החשובות של הועידה הייתה לעודד את העלייה לארץ ישראל אך לא לפני שהקבוצות תעבורנה הכשרה תרבותית חברתית ומקצועית שתאפשר להן להצטרף להתיישבות העובדת בארץ. החלוצים שעברו את הכשרתם בהולנד, שהייתה אחת התחנות להכשרה, התמחו בעבודה במשק החלב.
לרמתיים הגיע ב- 1925 אוסף של עולים ציונים צעירים שחלמו, כדברי אחד מחבריה, יוסף קריגר, "להקים כפר בעל צביון חקלאי" קבוצה זו נקראה  "הקבוצה ההולנדית". כל החברים בה היו עירוניים ורק שתי משפחות מן הקבוצה הזו היו הולנדיות באמת - משפחתו של מאיר שְׁחָפּ ומשפחת אָא.
כל השאר הגיעו להולנד, מרוסיה ופולין. האחרים - כמו יוסף קריגר וישעיהו (ג`ף) ליפשיץ - שנשלחו להכשרה בהולנד ערב מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה. בהולנד למדו על ענף החלב, אבל קריגר, לדוגמה, למד לפני כן ביקוע יהלומים באנטוורפן; פרידמן היה בנו של תעשיין; גולדברג היה פרדסן; גפני היה מהנדס בניין; גרייזמן היה אגרונום;
קנטרוביץ` היה איש ספר. והיו גם משפחות אמסטרדמר ובינדר. כולם היו שונים זה מזה אבל היה להם מכנה משותף אחד: האמונה ביוזמה פרטית. הם לא היו מוכנים לקבל בתור חברים ליישובם החדש מי שאין לו אדמה, וכן התנגדו לעבודה שכירה - לאחר השלב הראשון של נטיעת הפרדסים שלהם.

ב-1924 התארגנו חברי הקבוצה בעין גנים ואליהם הצטרפו מתיישבים מ"בִּיתָנִיָהּ" וממקומות נוספים בארץ, להכשרה ולארגון רכישת הקרקעות, בעודם ממתינים לעזרת המוסדות המיישבים.
בעין גנים הקימו משק שכלל שתי פרות הולנדיות, תרנגולי הודו, זוג פְּרָדוֹת, עֶגְלַת מַשָּׂא וכלי עבודה. חלק מפרנסתם בא מעבודה עם הבהמות בעבודות חוץ. מאחר שלא קיבלו קרקע, החלו חברי הקבוצה לחפש קרקע וביוזמתם להקים מושבה. ואז נוצר הקשר בינם לבין אריך מוזס.
"עין גנים" שהיה המושב הראשון בארץ, התפרק וכיום - קיים רחוב על שמו בפתח תקוה.
באחת השבתות, כשכל החברים נחו להם באוהל בעין גנים, נכנסו שני אנשים והציגו עצמם: דב קנטרוביץ` ואריך מוזס שאמר: "נודע לנו שהקבוצה שלכם מתכננת להקים כפר חדש ואנחנו מעוניינים בפרטים.

בספרו: "מזיכרונותיו של ציוני" כתב יוסף קריגר :
"בין השניים ובין החבורה התפתחה שיחה ערה וממושכת. מוזס, שהיה יוצא גרמניה ועשה רושם של איש נמרץ, אמר שהוא מומחה לטקסטיל שצבר ניסיון בארגון ובמסחר, והוא מעוניין לשלב תעשיית טקסטיל עם חקלאות כדי ליצור תשתית כלכלית יציבה לכפר.

הוצע לקבוצה לרכוש אדמה בבנימינה, במקום שבו עומד בניין החאן (אדמות זרגוניה) אך ההצעה נדחתה משום שמדובר היה באדמות כְּבָרָה - ביצות. כעבור ימים מספר הוצע לחברי הקבוצה שטח אדמה של כמה מאות דונם מצפון לירקון, בגבול עין חי, בדרך לכפר סבא, וקריגר ואמסטרדמר יצאו לראות את המקום. "הגענו למקום ציורי מאוד, מוקף פרדסים רעננים, אשר נקרא בשם `שבע תחנות`...הנוף היה יפה מאוד - רמות, מישורים ועמקים. צבע האדמה היה חום בהיר עד כהה. מצפון, על גבול עין חי, הייתה שורת איקליפטוסים עבותים, ובמרחק מה מטעי שקדים וחורש איקליפטוסים. השטח שהוצע לנו היה זרוע ברובו שעורה. השנה הייתה גשומה והאדמה לחה. לא התקשינו לחפור בה ולראות מה טיבה. מיששתי אותה באצבעותיי והתאהבתי בה. אמרתי: `זהו זה`."

חברי `הקבוצה ההולנדית` היו הרוח החיה של המושבה לאורך שנים. הם שהעניקו לה את צביונה המיוחד והנהיגו את השינויים עד לאיחוד עם היישוב הסמוך – הדר ב-1951
 

מקורות:
(עמית עירית, הפעילות ההתיישבותית היהודית בשרון הדרומי (1918 - 1929), דוקטורט אוני` עברית, 1993. חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996, קריגר יוסף, מזיכרונותיו של ציוני: מהגולה ועד ייסוד רמתיים, הוצאה פרטית(

שמחה קליין
הצריף הראשון