רמת הדר, 1938

בשנת 1932 התיישבה במקום משפחת לוי- דר' יצחק, מטילדה ושני בניהם : אברהם ושמעון (לזוג הייתה בת שנפטרה עוד בצעירותה). הם עברו לגור על הגבעה מעל כפר הדר שבשרון.

 בשנת 1938 הפך המקום ליישוב "רמת הדר", ביוזמתו של אריך-בנימין מוזס (1896 – 1944), שיזם גם את הקמתם של רמתיים ורמות השבים. הוא נעזר בתמיכת חברת "ההעברה" שעמה חתם באפריל 1937,  חוזה על הקרקע שרכש מבעלי פרדסים יהודים, מגרשים מדרום לכפר הדר.
בעלי אותם מגרשים היו: מנשה בכור, יצחק האריס, אברהם אידלסון, הנרי איזקסון, מואיס דה פיצ`אוטו ויוסף רוקח. הם רצו להקים עוד קודם לכן, יישוב במקום והשמות שהציעו לקרוא לו, היו כמו: פאר השרון, עטרת השרון, תפארת השרון, רמת הירקון, גת-רמון, עיר שמש, אילון ועוד. אך זה לא צלח, וחלק מאדמותיהם הם מכרו לאריך מוזס. על השטח הזה נמצא היום קניון עזריאלי ומערבה ממנו.

רמת הדר הוקמה במסגרת חומה ומגדל ב-1938.
תקופה זו בין  1936 – 1939, נודעה בארץ ישראל, כתקופת "המרד הערבי הגדול" וגם תקופת "חומה ומגדל", כשבלילה אחד עלו על הקרקע ישובים חדשים והגנו על עצמם בבניית חומה מעץ ומגדל שמירה גבוה. ברמת הדר הקיפו את המקום בגדר תיל והקימו כמה מגדלי שמירה, שבם ישבו השומרים והשקיפו על הסביבה כדי להזהיר מפני פורעים ערבים או בריטים המתקרבים למקום. על הצעירים הוטל לשמור בלילות על היישוב החדש ואליהם הצטרף שומר רכוב על סוס.

הישוב הוקם על רמה מדרום ליישוב הדר, מכאן גם שמו "רמת הדר".
 על השטחים הפתוחים של אבו קישק ועל אדמותיה נבנו שכונות רסקו א`, ב` ג`.

רוב מייסדי רמת הדר הגיעו לארץ ישראל בעלייה החמישית, מגרמניה וחברו לאֶריך מוֹזֶס.
משפחות המייסדים של רמת הדר, היו - לוי,  וקסמן, ורטהיים, מוזס, מאייר לודוויג. אדלר, לחמן, ליבר, מאייר מוריץ, פיינה, ויינר, ורנר, ורגנסבורגר.
גבולות רמת הדר בין הרחובות האגודה - האצל -ז`בוטינסקי - תל דן , (כולל 3 שכונות רסקו). 

אריך מוזס, שהיה מחסידיו של דוד טריטש, שהגה את רעיון "התיישבות המעמד הבינוני" - התיישבות על אדמה חקלאית , בסמיכות לערים גדולות, באופן שיבטיח קיום מינימלי או תמיכה לקיום למתיישבים חדשים-   השתמש ברעיון זה. ובאמת רמת הדר הוקמה בסמוך ליישובים קיימים עם דרכי גישה נוחות.
שנה לאחר שהוקמה רמת  הדר כבר היו הבתים מחוברים לחשמל ולמים.

בשלב הראשון התיישבו בחציו המזרחי של היישוב. חלק זה כלל  17 מגרשים בגדלים שונים. מרבית המגרשים תוכננו להכיל - בית מגורים, לולים, מחסן, עצי פרי, גפנים ועוד.
בתחילת חודש מאי 1938 עמדו ברמת הדר שבעה מבנים , ושנתיים אחר-כך התיישבו בכפר חמש משפחות נוספות. עד להשלמת הבנייה התגוררו רבים מן המתיישבים הראשונים אצל איכרים בסביבה.
מחיר כל דונם היה כ-78 לא"י (לירה ארץ ישראלית)
קבלן בפועל של הבתים היה שרגא וַיהַרט מגבעתיים והאדריכל בשלב הראשון היה ארטור רייס, ארגון הבנייה והפיקוח על הבניה נעשו על ידי אריך מוזס.

בכל בית נמצא ריהוט מקורי מגרמניה, השפה השלטת בשכונה היתה, כמובן, השפה הגרמנית, המטרה היתה לשמר את התרבות ממנה באו.  חקלאות הם לא ידעו  כי כולם היו בעלי מקצועות חופשיים. אך במציאות המקומית חקלאות היתה המקצוע היחיד. לכל משפחה היתה יחידת משק קטנה – משק מעורב – בין 2 – 5 דונם אדמה שעיקרם לול עופות להטלה וירקות. 
הרעיון  החברתי היה, כפר שיתופי, שבו כל מתיישב רוכש את האדמה בכספו, בונה לו בית ומעבד את משקו באופן עצמאי. אולם רכישת האינווָנטָר החי, הציוד והאספקה עבור המשק וכן שיווק התוצרת נעשים על ידי האגודה החקלאית ה"קואופרטיב". האגודה דואגת להדרכה חקלאית, עוזרת לחברים לקבל הלוואות, מסדירה עבורם ביטוחים קולקטיביים ומקימה מבנים משקיים המשמשים את כל המתיישבים.

ברמת הדר הוקמו מבנים ציבוריים לרווחת  התושבים כמו: בניין האגודה, מחסן תערובת, סילו - מבנה המשמש להכנת מזון לבעלי החיים, מחסן ביצים, בית כנסת, דואר, מרפאה וגן ילדים. (לפני כן הפעילות התקיימה בסילו והתפילה בבית האריזה).

בשנות ה-60 בנו התושבים ליד הגבעה את בית הכנסת . האדריכל היה ארטור רייס. מי שהחזיק את בית הכנסת ושימר את קיום התפילות בו היה, ארנולד קאופמן,  לתושבים חשוב היה לקיים טכסי בר מצווה בבית הכנסת ועל מנת למלא מניין בבית הכנסת בשבת, הוא קבע תורנויות נוכחות בין המתיישבים שהיו חייבים להגיע וגם שיתפו פעולה. ארנולד דאג,  שכל ילד בר מצווה העולה לתורה ברמת הדר יקבל במתנה, סידור תפילה,  בתקווה שישתמש בו הלכה למעשה.

לימים, הגדילו את מבנה בית הכנסת ובגינה, הוצב לוח ובו סיפור פועלו של ארנולד קאופמן.  

המכולת של רמת הדר היתה אצל גברת מאייר, בעלה, מושי מאייר היה רוכב על חמור עמוס במצרכי מזון שהוזמנו יום קודם על ידי התושבים, ואת הסחורה היה מביא לבית הלקוח.

החלבנים היו: ארנולד קאופמן שהיה מוכר גם גבינות מתוצרת בית, ולקס האבא של לִיוְיָה לַקְס, שהיו עוברים עם חמור ועגלה מבית לבית.

הלבשה קנו ברמתיים אצל מילר  ובחנות "אתא" , או שהיו נוסעים לתל אביב.

הנעלה קנו בחנות של גרוס, ברמתיים.

הרופא הראשון היה ד"ר קנולר ואחריו ד"ר בורנשטיין. המרפאה פעלה במושב השכן - כפר הדר.

מוכר הנפט היה עובר מבית לבית עם עגלה קטנה הרתומה לחמור ועליה מיכל של נפט.

מחלק הקרח היה עובר בין הבתים עם סוס ועגלה ועליה מועמסים בְּלוֹקִים של קרח.

מוכר הספרים, קאופטל, היה רכוב על חמור רתום לעגלה  ועובר בין בתי היישוב, הספרים לקריאה היו רק בשפה הגרמנית.

הבן הראשון שנולד  ברמת הדר הוא דני הברר.