כמו המושבות מגדיאל ורמתיים גם כפר הדר הוקמה על גוש קרקעות אבו קישק. השבט החזיק בשטח של כ-20,000 דונם בשרון - מהאזור שלימים הוקמה בו הרצליה עד לאזור פתח תקווה.

במאורעות תרפ"א (1921) התנפלו אנשי אבו-קישק והכפריים באזור: ערביי יהודיה, פג`ה, ראס-אל-עין (ראש העין) ואחרים על המושבות פתח תקווה וכפר סבא. לאחר כישלון ההתקפה הועמד השיח` למשפט ונגזר עליו לשלם קנס כספי גדול. השיח` המובס נאלץ למכור חלק ניכר מאדמותיו כדי לשלם את הקנס. חברת `הכשרת היישוב` נכנסה באמצעות נציגה, יהושע חנקין, למשא ומתן על רכישתם של כ-4,000 דונם מדרום לגוש הקרקעות של כפר מל"ל שנרכשו בשלב מוקדם יותר. ב-4 ביוני 1924 נחתם הסכם בדבר מכירתם של 4,197 דונם תמורת 3.5 לירות ארץ-ישראליות לדונם.

בשנת 1924 פנו לחברת `הכשרת היישוב` שתי קבוצות שהיו מעוניינות ברכישת קרקע חקלאית בשרון: קבוצה של יהודים מווילנה וקבוצה של יהודים מפולין-גליציה. בנובמבר 1924 ביטלו אנשי וילנה את הקנייה. חברת "משק", חברה כלכלית שהוקמה בפולין ב-1923 לשם רכישת קרקעות והתיישבות בארץ-ישראל, הביעה נכונות להקים משקי נטיעות זעירים כדי למכור אותם ליהודי פולין או להחכירם לתושבי הארץ. עם המתעניינים בהתיישבות חקלאית נמנתה גם קבוצה של חסידי גור. מתווך פרטי שפעל בשמם הציע לשיח` אבו-קישק 9 לירות לדונם. המחיר הזה אפשר לשיח` להפר את ההסכם שחתם עם חברת הכשרת היישוב. חנקין ניסה להשפיע על שליחיהם של החסידים לסגת מן העסקה,אבל החסידים עמדו על שלהם. אלא שבפולין פרץ משבר כלכלי ולחסידים לא נמצא הכסף הדרוש להשלמת העסקה, ובראשית 1927 הועמדו הקרקעות של אבו-קישק למכירה פומבית.

השנים 1927-1925 היו שנות משבר כלכלי וחברתי כבד ביישוב היהודי בארץ-ישראל שפגעו בעיקר בעולים החדשים בני העלייה הרביעית. בעיר הייתה אבטלה. ענפי חקלאות שנראו מבטיחים במחצית הראשונה של שנות ה-20 - כמו גידולי טבק ומטעי שקדים - הכזיבו. הפרדסים נחשבו לענף שיוכל להבטיח פרנסה, הן לבעלים והן לפועלים. קרקעות שפלת החוף, השרון ומרגלות הרי יהודה התאימו לפרדסי הדר, אלא שהייתה בעיה של מימון ושל הזמן הרב המפריד בין נטיעת הפרדס ובין הקטיף הראשון. בשנת 1923 היו בידי היהודים 6,000 דונם פרדסים. בשנים 1926-1924 נטעו עוד 6,000 דונם, וב-1927 כשנסתיים המשבר הגדול - נוסף שטח דומה לזה.

המשקיעים הראשונים היו פרדסנים ותיקים, ואליהם נוספו יהודים בעלי אמצעים, תושבי הארץ וגם משקיעים מחוץ-לארץ. התעוררות הפרדסנות הגבירה את ההתעניינות גם באדמות אבו-קישק, העלתה מאוד את מחיר הקרקע ואפשרה לחנקין לנצל את התנופה וללחוץ על המתעניינים בקרקע להגיע להחלטה מהירה ולעמוד בתשלומים. במאי 1927 נרכשו מן השיח` 4,000 דונם במחיר של 5 לירות ארץ-ישראליות לדונם. את הרכישה הגדולה ביותר - כ-1,200 דונם - עשתה "קבוצת איזקסון". בקבוצה זו היו צבי איזקסון, מוותיקי היישוב ומוותיקי ענף ההדרים, דניאל אוסטר, ד"ר דונקלבלום, מנשה בכור, יצחק רוקח ועוד ידידים אחדים. אחריהם באו השותפים נחום שיפר, יהודי ציוני ואידאליסט בעל הון מקנדה, ויעקב הלפרין, שרכשו יחד 1,000 דונם קרקע. חנקין העדיף את בעלי ההון הגדול מכיוון שהיה באפשרותם לרכוש שטחי קרקע גדולים המיוחד ומפני שהיה בידיהם כסף מזומן לרכישה. לצידם הייתה קבוצה של תושבי הארץ - פקידים, מורים, מהנדסים, בעלי מלאכה ובוגרי בית-הספר החקלאי מקווה ישראל, עירונים שביקשו לשנות את אורח חייהם בהתיישבות בכפר, שרכשו חלקות של 40-20 דונם, ובסך הכול - 325 דונם.

(הרץ אפרים, כהן עמיחי, שער ראשון: תולדות כפר הדר (1927 - 1964), הוד השרון, 1997, חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996)