קליטת עולים ברמת הדר

מתוך הספר: העיר בירוק, סיפורה של הוד השרון,/אריה חשביה. 1996

על קליטת העלייה ברמת הדר סיפר ויליאם גרינבאום, שזמן קצר לאחר שהיה עולה חדש, הטה שכם לקליטת חדשים ממנו: "באנו מבלגיה זמן קצר אחרי קום המדינה.
ב-1949 התארגנו בבלגיה כ-20 איש שטסו לישראל כדי לבדוק אפשרות לעלייה. לכמה מהם היו משפחות כאן. 10 אמרו שברמת הדר אפשר לבנות משק. אבי בא חצי שנה לפנינו, רכש משק והקים לול. ביום בואי, הטילו התרנגולות ביצים בראשונה. התרגשתי. זה מה שרצינו: `אם באים לארץ ישראל, צריך לעסוק בחקלאות'.
לא הובאנו לפה בידי הסוכנות היהודית. שילמנו את הוצאות הנסיעה וגם מכס על מה שהבאנו.
"כשבאנו לרמת הדר, לא היה לנו דבר. הפרדס נעקר ובשטח שלנו היה בית ומאחוריו בית מלאכה ולול. היו לנו שני חדרי שינה, פינת אוכל, אמבטיה ומטבח. שילמנו תמורת הנכס הזה 1,800 לירות בדולרים - 3 דולרים ללירה.
"היה צריך לשלם בשביל עמוד חשמל, ואבי עזר בהעמדת העמוד כדי שיהיה חשמל. אבא חשב להקים כאן לצד משק העזר גם בית חרושת לדברי עור, כמו זה שהיה לנו בבלגיה. הבאנו את כל הציוד והמכונות, אבל ההסתדרות רצתה להיות שותפה בכל העסקים שהוקמו אז בארץ, ואבי לא הסכים."המשק לא פרנס אותנו. היו לנו 2.5 דונמים. נטענו כל מיני עצי פרי, ועד שהם נתנו פרי גידלנו ירקות לצריכה עצמית, אבל לא היה לנו ניסיון. את כל כספנו השקענו בלול.
"זמן לא רב אחרי שבאנו לרמת הדר, באו גלי העלייה הגדולים. האנשים במעברה הסמוכה, שנקראה נוה הדר, היו מסכנים. הם חיו באוהלים הרבה זמן עד שבנו להם בתים, ולא היתה להם עבודה. אבא היה נותן להם עבודה במועצה, יוזם בשבילם עבודות, כגון סיוד גזעים של עצים להגנה מפני כנימות. רבים מן התושבים הוותיקים יותר נתנו להם אוכל, תפוחי אדמה ועופות. לכולנו לא היה הרבה, אבל כל אחד עזר כמיטב יכולתו.
אחד ה"נקלטים" מן הימים ההם היה נתן וייס, תושב רמת הדר: "האחים שלי באו במלחמת העצמאות ב-1948, וגרו ביפו. כשעליתי ארצה ב-1949 נסעתי אליהם, ומיפו באתי לרמת הדר. בשטוטגרט שבגרמניה למדתי טכנאות בניין, ואחד הדודים שלי, חנקוס, שקנה מגרש ברמת הדר בשביל הבן והבת שלו, ביקש שאסע ואבנה להם את ביתם. הייתי צריך להגיש תכניות. בוועד שאלו אם יש לי זכות חתימה. אמרתי: `לא סיימתי את לימודי כמהנדס, אבל אתם יכולים לבחון אותי.` הם קיבלו את זכות החתימה שלי והתחלתי לבנות ברמת הדר. המקום כבש את לבי והחלטתי לקנות מגרש לעצמי. מגרש בן דונם עלה אז 350 לירות ועם כל המסים הגיע ל-400 לירות. בניתי את הבית, שעד היום אני גר בו. אחר-כך התחלתי לעשות עבודות שיפוצים ולבנות."  בין היתר, בנה נתן וייס את בית הכנסת המקומי.

עד כאן מתוך הספר: העיר בירוק, סיפורה של הוד השרון,/אריה חשביה. 1996