מייד לאחר שהכריז דוד בן גוריון על הקמתה של מדינת ישראל, ופריצתה של מלחמת העצמאות בשנת תש"ח (1948), נפתחו שערי הארץ לקליטת יהודים באשר הם.
בשלוש שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, כבר היו בה כ-650,000 יהודים, ונקלטו בה עוד כ-700,000 עולים חדשים ומספר התושבים הוכפל.
כמחצית מן העולים החדשים היו שרידי השואה, מאירופה שהניחו מאחור את כל עברם. המחצית השנייה באה מארצות ערב, שבהן גם היו היהודים נרדפים. היו אלה בעלי מלאכה, בעלי מקצועות חופשיים, סוחרים ופקידים שנאלצו לעזוב הכל כדי לעלות לארץ ישראל. 
למעט היהדות, לא היה מכנה משותף בין העולים יוצאי אירופה ויוצאי ארצות ערב, וגם לא היתה שפה משותפת בין העולים החדשים לבין התושבים הוותיקים בארץ-ישראל.
היישוב הוותיק יותר, תרם להקלה רבה של חבלי הקליטה לעולים החדשים בארץ.

ארבע המושבות: מגדיאל, רמתיים, הדר ורמת הדר, לא היו מתפתחות ללא עלייתם של היהודים  הציוניים "מארבע כנפות תבל" שהתיישבו בהן, חיזקו, פיתחו והפכו את המקום לפורה וצומח, הקולט עולים נוספים. תושבי המושבות אימצו את העולים והעניקו להם תחושת בית.
יתומי השואה שהגיעו למושבות, חולקו בין הבתים וקיבלו חום ואהבה.
העולים ממדינות ערב נקלטו במעברות זמניות ושוכנו באוהלים ופחונים .
היה צריך לספק לעולים את כל השירותים - חינוך, דת, סעד - והצרכים היו גדולים יותר מן ההיצע.

 בחורף הקשה של 1950 עת הוצפה מַעְבֶּרֶת גיל עמל אימצו תושבי מגדיאל הוותיקים את שוכני המעברות לביתם עד יעבור זעם.
בהדר ובמגדיאל נקלטו בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 עולים ומעפילים מאירופה שהיו מאורגנים בגרעיני התיישבות עוד בחו"ל ופה קבלו הכשרה לעבודה בחקלאות על ידי התושבים, שבסיומה נשארו חלק במקום וחלק התארגנו להקים ישובים חדשים בארץ ישראל.  
בשנות ה-40 של המאה ה-20 הגיעו למושבות- הדר ומגדיאל, עולים מתימן. בהדר שוכנו בצריפים שעמדו בשטח ולידם הקימו אוהלים לאחסון הציוד ולמטבח. חלקם נשארו במקום והקימו את "שיכון התימנים"שנקרא "כפר הנצחון" לימים גני צבי וחלקם עזבו והקימו את מושב גאולים.
במגדיאל שוכנו העולים במבנה בטון ברלוב זקיף שהיה הרפת של שמואל זקיף ולאחר מכן הקימו חלקם את "שיכון התימנים" ברחוב נצח ישראל.
המגורים הזמניים נמשכו כמה שנים, עד שנבנו בהדרגה שכונות העולים. במגדיאל נבנתה גיל עמל שהפכה ממעברה לשכונת מגורים, ברמתיים נבנו, גיורא, נווה הדר, גני צבי ונווה נאמן .
עולים רבים הצליחו לחזור למקצועותיהם הקודמים כמו: שענים, סוחרים, יזמים. מרכז רמתיים פרח מבחינה מסחרית.
מסורת הקליטה שהחלה בארבע המושבות נמשכת בהוד השרון, וקליטתם של העולים החדשים,  היא עוד חוליה בשרשרת זו.
עלייה גדולה הגיעה מרוסיה, מאתיופיה וממדינות אחרות.

רשמה: שמחה קליין הצריף הראשון, 2021