בבית הכנסת הייתה קופת גמילות חסדים שייסד נדבן ושמו הלפמן. מן הקופה הזאת, שהייתה מבוססת על תרומות, היו ניתנות לנזקקים הלוואות בלי ריבית. מי שלא היה יכול לסלק את חובו, היו שומטים לו את החוב. פעם אחת בשנה, כשהיו מגיעים לפרשת "משפטים", נערכה התרמה לקופת גמ"ח. אנשים היו עולים לתורה ואומרים כמה הם תורמים לקופה. ההיענות היתה יפה מאוד. כשמתה רעייתו של ורקר, הקים בעלה קרן על שמה, לצד קופת הגמ"ח. בערוב ימיו, כשלא יכול עוד ורקר לנהל את ההתרמה ואת ענייני הקופה, היא עברה לידי שמעוני. בסופו של דבר התאחדה קופת הגמ"ח של ורקר עם קופת הגמ"ח של מגדיאל.

(חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996)