פרדס בחר-יה
התפוז הוא פרי הדורש מורכבות בטיפול וזה כנראה לא התאים לפלחים של פָּלֶשְׂתִּינָה. גידול הפרדסים התפשט למזרח הארץ לאורך הירקון על מנת לפתור את בעיית ההשקיה של העצים. בעלי הפרדסים ניצלו את היתרון בשאיבת המים ישירות מהירקון ואת העובדה כי קרקעות השרון התאימו לגידול ההדרים.

בקרב קבוצה מאנשי היישוב העברי החדש ביפו התגבשה קבוצה בהנהגת ר' שמעון רוקח לנטוע פרדס גדול על גדות הירקון ולנצל את מימיו להשקיה. ובשנת 1904, נמצא שטח בן 600 דונם משני צדי הירקון, שהיה בבעלות הסוחר היפואי הנוצרי, אלכסנדר רוק, בדיוק בנקודה בה נשפך נחל הדר אל הירקון, למרגלות תל קנה. רוק היה אחד מבעלי הנכסים הגדולים ביפו.
הקבוצה כללה את: יחזקאל בלום, מאיר אפלבוים, לייב לוי, פרץ פסקל, שמואל מויאל ושמעון רוקח בראשה.
אחרי רכישת הקרקעות החלו בהקמת מכון המים של הפרדס.

בערבית נקרא המקום "בוכריה". ובעצת הרב יחיאל מיכל  פינס, הוחלט לעַבְרֶת את השם ולהעניק לו גוון עברי – והוא נקרא "פרדס בחר-יה".
פרדס 'בחר-יה' ניטע במהלך שנת 1905, בין רמת הדר לנחל הירקון ובמשך שנים נחשב לפרדס הגדול בארץ, בבעלות יהודית. בעליו הכניסו חידושים ושיפורים בכל הנוגע לשיטות נטיעה ועיבוד. בין היתר נטעו גם 200 דונם של עצי פרי נשירים כמו תפוחים, אגסים, אפרסקים, שזיפים וחבושים. היה בכך חידוש גדול והמקום תפקד גם כתחנת ניסיונות ואקלוּם למציאת הזנים המתאימים ביותר לארץ.
ניסיונות שונים של ערביי הסביבה ובראשם,  שבטו של שאקר אבו קישק, להתנכל ולהזיק לפרדס הסתיימו בדרך כלל בסולחה או בתלונות שהוגשו לשלטונות התורכיים.  בשנת 1915 חל מפנה בתולדות הפרדס. עם השנים הלכו מייסדיו לעולמם בזה אחר זה. את הניהול לקח לידיו יוסף רוקח בנו של שמעון, שאף היה מראשי אגודת 'פרדס' לשיווק וקידום ענף ההדרים בארץ.