פרדס בחר-יה

התפוז הוא פרי הדורש מורכבות בטיפול וזה כנראה לא התאים לַפַלָּחִים של פָּלֶשְׂתִּינָה(כך קראו לארץ ישראל לפני שקמה). גידול הפרדסים התפשט למזרח הארץ לאורך הירקון על מנת לפתור את בעיית  השקית העצים. בעלי הפרדסים ניצלו את היתרון בשאיבת המים ישירות מהירקון ואת העובדה כי קרקעות השרון התאימו לגידול ההדרים.

בקרב קבוצה מאנשי היישוב העברי החדש ביפו התגבשה החלטה, לנטוע פרדס גדול על גדות הירקון ולנצל את מימיו להשקיה. בשנת 1904, נמצא שטח בן 600 דונם משני צדי הירקון, שהיה בבעלות הסוחר היפואי הנוצרי, אלכסנדר רוק, בדיוק בנקודה בה נשפך נחל הדר אל הירקון, למרגלות תל קנה. רוק היה אחד מבעלי הנכסים הגדולים ביפו.

הקבוצה כללה את: יחזקאל בלום, מאיר אפלבוים, לייב לוי, פרץ פסקל, שמואל מויאל ושמעון רוקח בראשותה.
לאחר רכישת הקרקעות החלו בהקמת מכון המים ובית אריזה של הפרדס.

בערבית נקרא המקום "בוכריה". ובעצת הרב יחיאל מיכל  פינס, הוחלט לעַבְרֶת את השם ולהעניק לו גוון עברי – והוא נקרא "פרדס בחר-יה".
פרדס 'בחר-יה' ניטע במהלך 1905, בין השטח בו קמה לימים רמת הדר לנחל הירקון ובמשך שנים נחשב לפרדס הגדול בארץ, בבעלות יהודית. בעליו הכניסו חידושים ושיפורים בכל הנוגע לשיטות נטיעה ועיבוד. בין היתר נטעו גם 200 דונם של עצי פרי נשירים כמו: תפוחים, אגסים, אפרסקים, שזיפים וחבושים. היה בכך חידוש גדול והמקום תפקד גם כתחנת ניסיונות ואקלוּם למציאת הזנים המתאימים ביותר לנטיעה בארץ.

ניסיונות שונים של ערביי הסביבה ובראשם,  שבטו של שאקר אבו קישק,שחי בקרבת מקום, להתנכל ולהזיק לפרדס הסתיימו בדרך כלל בסוּלחה או בתלונות שהוגשו לשלטונות התורכיים, ששלטו בארץ באותה תקופה. 
ב- 1915 חל מפנה בתולדות הפרדס. עם השנים הלכו מייסדיו בזה אחר זה, לעולמם. את הניהול לקח לידיו יוסף בנו של שמעון רוקח, שהיה מראשי אגודת "פרדס" לשיווק וקידום ענף ההדרים בארץ.

רשמה: שמחה קליין, הצריף הראשון., 2021