פרדס בחר-יה

התפוז הוא פרי הדורש מורכבות בטיפול וזה כנראה לא התאים לַפַלָּחִים של פָּלֶשְׂתִּינָה(כך קראו לארץ ישראל לפני שקמה המדינה). גידול הפרדסים התפשט לאורך הירקון על מנת לפתור את בעיית  השקית העצים. בעלי הפרדסים ניצלו את יתרון שאיבת המים ישירות מהירקון ואת העובדה כי קרקעות השרון התאימו לגידול ההדרים.

בקרב קבוצה מאנשי היישוב העברי החדש ביפו, שכללה את: יחזקאל בלום, מאיר אפלבוים, לייב לוי, פרץ פסקל, שמואל מויאל ושמעון רוקח שעמד בראשה, התגבשה החלטה לנטוע פרדס גדול על גדות הירקון ולנצל את מימיו להשקיה. בשנת 1904 נמצא שטח בן 600 דונם משני צדי הירקון, בדיוק בנקודה שבה נשפך נחל הדר אל הירקון. השטח שהשתרע למרגלות תל קנה, בין רמת הדר של היום לבין הירקון, היה בבעלות הסוחר היפואי הנוצרי אלכסנדר רוק, אחד מבעלי הנכסים הגדולים ביפו. 
לאחר רכישת הקרקעות החלו בהקמת מכון המים ובית האריזה של הפרדס.

בערבית נקרא המקום "בוכריה".  בעצת הרב יחיאל מיכל  פינס  הוחלט לעַבְרֶת את השם ולהעניק לו גוון עברי – והוא נקרא "פרדס בחר-יה".
פרדס 'בחר-יה' שניטע במהלך 1905, נחשב במשך שנים לפרדס הגדול בארץ בבעלות יהודית.
בעליו הכניסו חידושים ושיפורים בכל הנוגע לשיטות נטיעה ועיבוד. בין היתר ניטעו גם 200 דונם של עצי פרי נשירים כמו: תפוחים, אגסים, אפרסקים, שזיפים וחבושים. היה בכך חידוש גדול והמקום תפקד גם כתחנת ניסיונות ואיקלוּם למציאת זנים המתאימים ביותר לנטיעה בארץ.

ערביי הסביבה ובראשם שבטו של שָאקֶר אָבּוּ קִישֶק, שחי בקרבת מקום, ניסו להתנכל ולהזיק לפרדס.
בדרך כלל הסתיימו המריבות בסוּלחה או בתלונות שהוגשו לשלטונות התורכיים, ששלטו בארץ באותה תקופה. 
ב- 1915 חל מפנה בתולדות הפרדס. עם השנים מייסדיו הלכו לעולמם בזה אחר זה. את הניהול לקח לידיו יוסף בנו של שמעון רוקח, שהיה מראשי אגודת "פרדס" לשיווק וקידום ענף ההדרים בארץ.

בסוף שנות ה-60 תחילת ה-70 של מאה ה-20 הפסיקו לעבד את פרדס בחרי-יה.

רשמה: שמחה קליין, הצריף הראשון, 2021