נחמה וגדעון לב- בתו של יעקב אָא

נולדה ברמתיים, בשנת 1930. ליעקב וסופיה אָא

למדה בגן ילדים של מרים צינמון ברמתיים, על הגבעה בה עמדה מסעדת "קם סון" הישנה. אתה בגן היו: דניאל בינדר, אליקים שחפ, יהודית בראון, מיכל גפני-אשל, נעמי לרנר-שקד, רבקה רוזנבלום-בר אל ואחותה גילה רוזנבלום-שוהם.

למרות שמשפחתנו השתייכה לגוש השמאל, ביתנו נשאר ליברלי בהווייתו. לא נשמעו בו דברים קשים שנאמרו בחמת זעם על הקבוצות השונות. המושבה התפלגה בוועדים, בתי ספר היו שונים, אפילו בארות המים נועדו לימין ולשמאל. היתה חברת ההשקאה שפעלה מטעם הימניים ו-"מבוע" שהייתה שייכת לשמאלנים.

חינוך-

ילדי רמתיים נרשמו לבית הספר בהתאם להשקפות ההורים - ממלכתי א' ברמתיים או לכפר מל"ל.

כשהייתי בת שש, נשאלתי על ידי  הוריי, באיזה בית ספר אני מעוניינת ללמוד? ואני לא ידעתי להשיב, אמי הזכירה לי את שמות הילדים ההולכים לכפר מל"ל והילדים שנרשמו לממלכתי א'. ולפי שמות החברים בחרתי בכפר מל"ל. אהבתי את בית הספר בכפר מל"ל ונקשרתי לבנות שלמדו במחיצתי. הסתבר כי הייתי הילדה היחידה מרמתיים, בשכבת הגיל שלי, שלמדה בכפר מל"ל. בכל בוקר ליווה אותי אבא עד הבית השני שבכפר מל"ל ומשם צעדתי עם אחד המושבניקים ובתו לבית הספר. בית הספר עמד ברחוב הראשי של כפר מל"ל-רחוב עין חי, במבנה בן שתי קומות. המחנך ואיש הספר אליעזר שמאלי היה מורה בבית הספר.

חברי ילדותי היו מיכל גפני ואחותה צפורה, נעמי לרנר ובנות מכפר מל"ל, ירקונה וגני עם. הרבינו לשחק במשחקי הילדות הנפוצים כמו: ג'ולות, קלאס, מחניים וסימני דרך.

בשנת 1942 נפטר יעקב והפרנסה לא הייתה מצויה בשפע. מאחר ובכל מאודי שאפתי ללמוד בסמינר למורות, נדרשתי לכלכל את צעדיי בתבונה רבה וגם לעבוד. התקבלתי כמדריכת נוער במועדון התלמיד והשתכרתי למחייתי 6 לירות בחודש.

כששאר הבתים חוברו לרשת החשמל , אמי, שנותרה אלמנה, לא יכלה לממן את עלות החיבור והתחברנו בשלב מאוחר יותר כנראה בשנת 1945.

בשנים 1944 - 1945 הרחיבה אמי את הבית והוסיפה שני אגפים לבית שהושכרו לדיירים.

בשנת 42 – 44 למדה נחמה בפנימיית נהלל לא התחברה עם מקצועות הלימוד. היא חלמה להיות גננת ושינתה דעתה למורה. היא נרשמה ללימודים בסמינר לווינסקי ועברה לגור אצל המורה הראשונה ביוקנעם – גרוניה-גאולה ויהושע רבינוביץ' שבעלה לימים היה שר האוצר וראש עיריית תל אביב. היא המשיכה את לימודיה בגבעת השלושה.

עבדתי במועדון התלמיד של ויצ"ו והפעילות התקיימה בבית "מכבי הצעיר" בגבעת הכיבוש. בין חניכיי היו: אבינועם קריגר, יענקל'ה ברלוביץ, יהודית סופר-מילוא, חיים אמסטרדמר.

הייתי מדריכה בנוער העובד והלומד, במסיבת חנוכה שנערכה בסניף הנוער העובד, נכנסו מספר חברי מכבי במרוצה וכיבו את הנרות בחנוכייה. פעולה זו הסבה לי צער ומורת רוח רבה. למחרת הודעתי על התפטרותי כמדריכה. וכל זה רק בשל היותי לא מזוהה - לא ימין ולא ושמאל. ההורים הסיתו את ילדיהם לכבות את הנרות. נסעתי ללא שהיות לתל אביב למרכז ויצ"ו והסברתי את המניעים להתפטרותי. לא הייתי מוכנה להיות מדריכה.

בדרכי  לירקונה ללמד תלמידה הייתי נסערת, ותהיתי ממה אתקיים עתה. הכסף מהמועדון היה חיוני ביותר והוא היה אמור לממן את עלות תשלומי שכר הלימוד בסמינר, דמי הנסיעות לתל אביב וארוחות הצהריים. הלימודים בסמינר היו משאת נפשי ועתה ניצבתי בפני שוקת שבורה. ההורים שהורו לילדיהם לבצע מעשה זה לא העלו בדעתם עד כמה משרה זו היא חשובה עבורי ומממנת לי כבת לאלמנה את דמי מחייתי. בעודי צועדת מהורהרת, בשביל המרכזי בירקונה בא לקראתי ראש הוועד, זטלנד, ובישר לי את בשורת חיי, כי אמש בישיבת וועד המושב הוחלט, שאתחיל לעבוד בירקונה עם כל שבע קבוצות הנוער העובד.

את היום המאושר הזה בחיי לעולם לא אשכח. "במקום בו נסגרת הדלת נפתח חלון" - מוטו זה הפך למציאות חיי.

בסוף 1947 התגייסנו, יריב אורן ואני לשמש כמדריכים בנוער העובד במגדיאל. המועדון היה בבית ההסתדרות שבדרך מגדיאל. ברמתיים היה המועדון ברחוב בן גמלא מקום בו נמצא בית הקולנוע.

תחת חסותי נמצאו 7 קבוצות ילדים מירקונה, גני עם ומגדיאל, 14 בוגרים ו- 10 צעירים, רמתיים - בוגרים וצעירים וכפר מל"ל. יריב אורן הדריך ואימן את הקבוצות בספורט.

בשנים 1947 - 1948 הייתי פעילה ב"הגנה". חבריי לנשק היו: חנה בן משה מירקונה, תמר מללי מגני עם, יפה בן חנן ממגדיאל, פנינה כברי מכפר מל"ל ופרומה ברינקר מרמתיים. המפקד היה נחמן קפלנסקי-קרני, בן רמתיים ולמד בכפר מל"ל, שלימים שירת כדובר צה"ל.

בשנים 1948 – 1950, בתום לימודיה, בגיל 20 .הפכה נחמה למורה באפיקים ובשירותה הצבאי היתה מורה לכיתות א' – ב'. לא שירתי ככל הבנות בצבא מאחר ונחקק הסכם שבנות הסמינר ילמדו במקומות יישוב רחוקים בארץ.

ב-1950 שבתי לרמתיים ועבדתי בבית חינוך לילדי עובדים במגדיאל - בית הספר שפרינצק , מנהל בית הספר היה גבאי מרעננה. (כיום, 2020, מבנה בית ספר תל"י)

בשעות אחר הצהריים לימדתי במוסד לילדים של גברת שטראוס, ברחוב השחר. סייעתי להם בהכנת שיעורי הבית .

בשנת 1951 נישאתי לגדעון לב. נסענו לאנגליה שם למד גדעון, הנדסת רדיו. כעבור שנתיים שבנו ארצה

גדעון לב, בעלי סיפר כי היה עליו לעבור בחינה לאיתור תקלות ברדיו. המדריכים לימדו אותם שלב אחר שלב באיתור תקלות. גדעון הגיע לבחינה והוא נדרש לתקן תקלה. במקום ללכת לפי הספר, חשב בלבו והלך ישר למקור התקלה. כתמורה קיבל משרה לשבת לצידו של מפקד חיל הקשר במזרח הקרוב. כינויו של גדעון היה "כושי לבן", כי היה בלונדיני.

גדעון לב שירת בהגנה בחיל הקשר.

בשנים 1958 – 1964 לימדתי בבית הספר ממלכתי א' ברחוב בן גמלא (כיום, 2020, בניין העירייה). 

בשנת 1972 לימדתי בבית הספר "הוד" ,שבשטח בית הנערה, עד יציאתי לגמלאות ב- 1998.

מתנדבת ב"איל"ן" מזה 26 שנה, כיהנה כיו"ר סניף הוד השרון  את ישיבות ההנהלה ואת קבלת הפנים קיימה בביתה הפרטי, שהפך במהרה למיני "לשכת רווחה" ואבן שואבת עבור כל נזקקי העיר באשר הם.

גם היום לאחר שסיימה את תפקידה בראש הסניף, היא תורמת מניסיונה הרב.

ביוני 2016 זכתה נחמה לב באות יקיר איל"ן. נחמה היא אחת משמונה מתנדבי איל"ן אשר זוכים באות יקיר איל"ן לשנת 2016. את הפרס יקבלו במסגרת האסיפה הכללית של הארגון ובנוכחות הנהלת איל"ן, השרה לשוויון חברתי  גילה גמליאל  ובני משפחה. שמעון צוריאלי מנכ"ל אילן: "נחמה הינה אישה רבת חסד הרואה בפעולתה למען הזולת זכות גדולה. על מסירותה יוצאת הדופן ורגישותה לכל אדם ובמיוחד לאוכלוסיית הנכים, מוענק לה אות יקיר איל"ן לשנת 2016".

עוזרת לארגונים שונים , כבני ברית וויצ"ו, אני נמנית עם ידידי בני ברית ונעמ"ת. לימדתי בני עולים בתקופות העלייה הגדולה. מסייעת בסתר לנזקקים. יומי גדוש בפעילות מבוקר עד ערב.

במרכז אמסטרדם ישנו בניין גדול הנושא את השם: "אָא". קבוצת הולנדים מיליונרים הזמינו את אבי להולנד וגמרו אומר להקים מכספם משק חקלאי למופת ביוקנעם ושאבי ינהלה.

משק זה היה הראשון בארץ שנשא אופי פרטי. במשק גידלו פרות לתעשיית הגבינה, הוקמה מחלבה לתפארת, עצי פרי גדלו בהרים, הוקם לול, וענפי פלחה שיספקו מזון לפרות.

עבדו שם מומחים עד 1942 שנה בה יעקב נפטר, החליטו לחסל את המשק, גם כי לא היה תזרים כספים בגלל מלחמת העולם השנייה.

בנוער העובד, נוצרו זוגות. קשר בין נחמה וגדעון טרם נוצר. הם ישבו באסיפה ודנו בכך שצריך לגייס אנשים נוספים למועדון. נחמה הודיעה שצריך להביא את גדעון ואמרו לה כי היא יצאה מדעתה הרי הוא ממפ"ם. נחמה אמרה כי היא תנסה לשכנעו. היא פגשה אותו ברחוב ואמרה לו כי היא מחפשת אותו והוא אמר כי הוא מחפש אותה. היא לצורכי הרדיו והוא לצרכי חיזור.

אחרי היכרות של כמה חודשים עם גדעון. הם החליטו למסד את הקשר וגדעון הצהיר שאם נחמה תצא עמו פעם אחת הוא ישא אותה לאישה והוא שאל אותה אם היא רוצה לנסוע עמו לאנגליה. נחמה השיבה – כן. ב- 13 בינואר 1951 היא נישאה לגדעון בחצר ביתו שברמתיים. הזוג נסע לסאוטהמפטון.

2 בנובמבר מגיחה לאוויר העולם הבת הבכורה אורי.

במרס 1953 הם שבים ארצה. גדעון שולב במשרד התקשורת ונחמה במשרה מלאה כאם. עדנה הבת השנייה נולדה.

אורי הבת – מורה לחלליות 30 שנה.

ב-12 בנובמבר מצטרפת תמר הבת השלישית. הבית הורחב לכבוד בואה של תמר.

יעקב אא נפטר בשנת 1942

סופי אא נפטרה ביולי 1974.

גדעון לב נפטר 19 בפברואר 1997 בן 67 בלבד.