לאחר עליית היטלר לשלטון בגרמניה, התגבשה בשנת 1935, קבוצת חלוצים לגרעין הכשרה חקלאית בשם הסימלי- "מחר", וב-2 בפברואר 1935 עלו לארץ ישראל.
ההכשרה "מחר", מנתה כ- 40 חברים, כ-18 שוכנו בבתי הסוכנות שבהדר והשאר עברו לקבוץ עין חרוד. המחנה שכן בקצהו הדרום-מערבי של הדר, בין הפרדסים, בקרבת השבט של השיח' אבו קישק.
מרבית חבריה היו דתיים, אך בחרו להשתייך לקיבוץ המאוחד.
במרוצת השנים הצטרפו אליהם הכשרות מצ'כיה, קרפטו רוס והולנד.

בין חבריה היו רווקים ונשואים וללא ילדים. שעלו מגרמניה, פולין וצ'כוסלובקיה. החברים הדתיים שבקבוצה התפללו בבית הכנסת שבהדר וכל חברי הגרעין הקפידו על מזון כשר.  הם הקימו מטבח וחדר אוכל ששימש גם כמקום התכנסות לישיבות ולהאזנה לרדיו. בערבי שבת התקיימו פעולות והרצאות וגם את החגים התכנסו החברים לחגוג יחדיו .
 הגברים עבדו במפעל "יכין" הכינו בוקסות לפרדסנים ודאגו לסגירתן במסמרים. עבדו בפרדסי הדר ובפרדס בחריה שהיה לא רחוק משם ליד הירקון, בסָבַּלוּת ברכבת, ואף במפעל האשלג בסדום, שבצפון ים המלח, שם עבדו בין השנים 1936 – 1940.
הנשים עבדו במשקי בית במושבה, בניקיון, כביסה (ביד) ובכל עבודה מזדמנת.
וכל העת ראו את האור בקצה המנהרה, עלייה על הקרקע.

בשטחם הקימו משק של גן ירק, לול קטן ורפת.
שכר החברים עבר כולו לרשות הקבוצה שדאגה לכלכלה וליתר הצרכים. מרבית החברים התגוררו באוהלים ובמעט מבנים מאבן. בלילות החורף הסוערים לא פעם נאלצו להחזיק את עמוד האוהל המרכזי שלהם, כדי למנוע את קריסתו.  בהמשך גרו בצריפים קטנים כשלרשותם מנורת נפט פשוטה.
יום הכביסה התבצע בחצר בתוך דוד שהונח על עצים בוערים  ולידו ברז וגיגית מלאה מים לשטיפה.

רוזי שנדל ובעלה הנס-נפתלי מרמתיים, היו בהכשרה "מחר" יחד עם הזוג פַּלְם. שני הזוגות פרשו מהקבוצה, עברו לגור ברמתיים והקימו חנות ירקות בדרך רמתיים.

בין חברי מחר נמנו: גיטה וחיים נוי שעזבו את הדר, קפלן עזריאל ואלקה, לוטה כץ, שאול קראוס, שמואל לסר, דוד וברכה דגני, צבי וחנה דרך, אברהם ולילו טחובר, מרטין וחוה כץ, משפחת ברטוב. רובם הקימו את קיבוץ גברעם בדרום מישור החוף.

לא קל היה לקבוצה מעורבת של דתיים וחילוניים למצוא קיבוץ שיקלוט אותם. חברי הקיבוץ הדתיים עלו לגברעם אך לא יכלו להקים בה קהילה דתית, חלקם עזבו את הקיבוץ ועברו לקיבוץ חפץ חיים. אל חברי הקיבוץ הצטרף גרעין עולים מתורכיה. 
במלחמת העצמאות היה הקיבוץ מבודד ונתון במצור של הצבא המצרי הפולש הוא נמנה על ישובי תקופת המאבק. אך גברעם שהיתה רחוקה מציר הכביש הראשי ומנותקת ממנו רק הופצצה ולא נכבשה על ידי החיילים המצרים.
ב-21 במאי 1948 ברחו כוחות ההגנה מיד מרדכי לגברעם. הכוח המצרי נע למג'דל וכבש את ניצנים. ונבלם בגשר עד הלום.

 ב- 1955 קבלה גברעם  מידי דוד בן גוריון את נס הקוממיות .

עד מלחמת ששת הימים סבל הקיבוץ מפעילות מסתננים מרצועת עזה.