מחר- גברעם

לאחר עליית היטלר לשלטון בגרמניה בשנת 1935, התגבשה קבוצת חלוצים להכשרה חקלאית לקראת העליה לארץ ישראל ב-2 בפברואר 1935 עלו. עוד בגרמניה, בחרו את השם הסימלי - "מחר" להכשרתם.
ההכשרה מחר מנתה כ- 40 חברים חלק מהם עברו לקבוץ עין חרוד וחלק כ-18  שוכנו, בבתי הסוכנות שבהדר. המחנה שכן בקצהו הדרום מערבי של היישוב, בין הפרדסים ובקרבת השבט של השיח' אבו קישק.
מרבית חבריה היו דתיים, אך בחרו להשתייך לקיבוץ המאוחד. במרוצת השנים הצטרפו לקבוצה הכשרות מצ'כיה, קרפטו רוס והולנד.

הגרעין התיישב ב1935 והשתייך להדר, כמו יתר ההכשרות שהתארגנו במקום. הקבוצה מנתה חברים רווקים ונשואים וללא ילדים. שעלו מגרמניה, פולין וצ'כוסלובקיה. הדתיים שבקבוצה התפללו בבית הכסת שבהדר וכל חברי הגרעין הקפידו על מזון כשר.  הם הקימו מטבח וחדר אוכל ששימש גם כמקום התכנסות לישיבות ולהאזנה לרדיו. בערבי שבת התקיימו פעולות והרצאות ללא השתתפות הדתיים. גם את החגים התכנסו החברים לחגוג יחדיו .

            תקופה מסוימת עבדו הבחורים במפעל "יכין" הכינו בוקסות לפרדסנים ודאגו לסגירתן במסמרים. עבדו בפרדס של כפר הדר ובפרדס בחריה ( ליד הירקון לא רחוק משם). כל עבודה כבדה את בעליה ובכל עבודה עבדו למחייתם וכל העת ראו את האור בקצה המנהרה- העלייה על הקרקע. הבחורות עבדו במשקי בית במושבה – בניקיון, כביסה (ביד) ובכל עבודה מזדמנת.

חברי הגרעין הקימו בשטחם משק זמני - גן ירק, לול קטן ורפת.
חברי ההכשרה חיפשו עבודה בלשכות העבודה. קיבלו על עצמם כל עבודה –בפרדסים, בסבלות ברכבת, ואף עד למפעל האשלג בסדום בצפון ים המלח הגיעו. שם עבדו בין השנים 1936 – 1940 במכרות ים המלח,
שכר החברים עבר כולו לרשות הקבוצה שדאגה לכלכלה וליתר הצרכים. מרבית החברים התגוררו באוהלים ובמעט מבנים מאבן . בלילות החורף הסוערים לא פעם נאלצו להחזיק את עמוד האוהל המרכזי שלהם, כדי למנוע את קריסתו.  בהמשך גרו בצריפים קטנים כשלרשותם מנורת נפט פשוטה.
יום הכביסה התבצע בחצר בתוך דוד שהונח על עצים בוערים  ולידו ברז וגיגית מלאה מים לשטיפה.

שני זוגות שפרשו מהקבוצה עברו לגור ברמתיים והקימו חנות ירקות בדרך רמתיים. (רוזי שנדל ובעלה הנס-נפתלי והזוג פלם)

רשמה:שמחה קליין, הצריף הראשון