מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט בהדר
הדר מתגוננת 
כפר הדר, הממוקמת במרחק ניכר מן הכביש הראשי וסמוך לשבט של שאקר אבו קישק היתה מאז הקמתה ישוב סְפָר חשוב מבחינה ביטחונית. העומס הביטחוני העיק מאד על תושביה ודרש גיוס לשמירה.
בפרוטוקול של אחת מישיבות ועד הכפר משנת 1939 מובא דיון בסוגיית השמירה: "בישיבה השתתף נציג ועדת השמירה, מר ניסן אשרי. השאלה שעמדה על הפרק היתה עניין השמירה בלילה. השומר, שהוא קורפורל [רב-טוראי] ומנהל ענייני הביטחון במושבה, מתלונן כי הוא עובד ביום ובלילה - ותביעתו היא שהשמירה בלילה מצדו צריכה להסתיים בשעה 2:30 אחר חצות במקום בשעה 4 בבוקר... ההחלטה: על השומר לציית לחוקים של ועדת השמירה בקשר לשעות השמירה בלילה."
ה"הגנה" נזקקה למערכת קשר בטוחה , ולכן הוקמה רשת קשר ארצית של איתות. בכפר הדר הוקמה תחנת איתות על גג בית העם (לימים, הקומה הראשונה בחלק המזרחי של "מרכז האמנויות"), וזו עמדה לרשות הנוטרים שבסיסם היה בבית העם. את שירות הקשר הפעילו "קשרים", בני נוער בני ארבע-עשרה ומעלה. מכיוון שבכפר הדר היו מעט מאוד ילדים בגיל הזה, שיתפו בעניין גם את נשות הכפר וגם ילדים בני אחת-עשרה כמו עמיחי כהן, בנו של אפרים, אחת הקשריות, לאה אהרונוביץ`, הוסיפה לטפס על הסולם לגג בית העם, גם כשהיתה בהיריון.
מונס מזורי היה מדריך הקשר, לאחר שלמד איתות מתוך ספר של תנועת הצופים ומתוך חוברת הדרכה. מייסדי כפר הדר רכשו מכשיר איתות צבאי בריטי מעולה, ששלח קרן אור מרוכזת למרחק רב, ותחנת האיתות במקום פעלה כל ערב שעות מספר ושמרה על קשר עם המרכז שהיה ברמתיים ועם התחנות בירקונה ובמגדיאל. כשהפריעו פנסי הרחוב להתקשרות רחוקה, היה עמיחי כהן יורד למשרדי הוועד בבית העם ומבקש לכבות את התאורה ברחובות.
בתמונה: בנוטרים בהדר בעת אימון .
שמחה קליין. הצריף הראשון, 2020