תושבי ארבע המושבות והערבים

עם הקמת המושבות בשרון השתדלו המתיישבים היהודים לקיים יחסי שכנות טובים עם הערבים, אבל עד מהרה למדו שיש לנקוט כלפיהם מדיניות של כבדהו וחשדהו ולשכור שומרים שיגנו על המושבות דרך קבע.
תושבי הכפר הערבי ביר עדס שגבל במגדיאל  והשבטים בדויים, שנטו את אוהליהם באזור והיו רועים את צאנם בסביבה, לא ראו בעין יפה את התיישבות היהודית שהתפתחה סביבם וגרמה לצמצום שטחי המרעה שלהם.
הכפריים חמדו את הפרות, הפרדים והציוד החקלאי שקרצו להם "מעבר לפינה" והישוב היהודי סבל מגניבות.
לעומת זאת היו גם יחסים הדדיים טובים ואנשי הכפרים הערבים הגיעו עם מרכולתם למושבות, שני הצדדים הזמינו לטכסים וחגיגות .