חקלאות
חקלאות ופרדסנות בארץ ישראל
התפוזים הגיעו למערב במאה ה-15. מגלה הארצות הפורטוגלי, וַאסְקוּ דָה גַאמָה, חזר מסין עם שתילי תפוז לפורטוגל, משם לספרד ולארצות הים התיכון, וכך הגיעו גם לארץ ישראל.
תָפּוּז פרושו תָפּוּחֵ זָהָב
פַּרְדֶס, מקורו בשפה הפרסית ופרושו המילולי "מוקף בחומה",.
מהמילה פרדס נגזרה המילה "פָּרָדַיִיס" שפרושו גן עדן.
פרי התפוז הגיע לארץ ישראל מפורטוגל במאה ה-18 , לכן בערבית שמו: פּוֹרְטקָל.
ענף ההדרים החל להתפתח בארץ ישראל אך עד לתחילת המאה ה-19 לא היו גידולים משמעותיים בארץ ישראל בגלל אוכלוסייתה הדלילה .
באמצע המאה ה-19 מתרחש נס ביפו. בפרדס של אָיוּבּ מתגלה עץ תפוזים שעבר כנראה במשך השנים התפתחות גנטית טבעית.
יום אחד איוב שם לב כי העץ שלו נותן פרי שונה מתפוז רגיל. הוא מבחין בהתפתחות של זן טבעי , שמקורו ביפו ונקרא "שמוטי". עד מהירה התפשט זן מיוחד זה בכל אזור הים התיכון. צורתו אוֹבָלִית, מתוק, מועט גרעינים. המיוחד בו שקליפתו העבה קלה לקילוף ואין בו מיץ, לכן גילו כי קל הוא למשלוח באוניות.
אז החלה המהפכה ביפו, ניטעו בה אלפי דונמים של פרדסי שמוטי.
כל התפוזים מישראל נקראו JAFFA-(יפו), המוצר הכי ותיק בארץ ישראל.
התפוזים שנקטפו הועברו לבתי אריזה וחלקם נשלחו בארגזים באניות לחו"ל.
גמלים ומשאיות הובילו את התפוזים לנמל. המתנה הכי פופולרית בארה"ב היתה לקבל ארגז פרי הדר -JAFFA-(יפו) .בין השנים 1932 – 1936 החלו נשים רבות לעבוד בפרדסים.
בשנת 1938, יש כ-30.000 דונם פרדסים בארץ .
מלחמת העולם השנייה שהתרחשה בין השנים 1939 – 1945, גרמה למשבר בענף ולא היה אפשר לייצא תפוזים לאירופה. הפרדסנים ועובדיהם נאלצו לנטוש את הפרדסים, הפירות נרקבו על העצים ועל האדמה והתושבים נותרו ללא מקור פרנסה.
עם קום המדינה החלה תקופת התאוששות. זנים חדשים של פרי הדר, התפתחו ובאו לעולם: קלמנטינות, ולנסיה, טבורי ואשכוליות. ושוב הפך הפרדס למקור הכנסה חשוב לפרדסנים.
פיתוח זני ההדרים הוא סיפור מורכב מאד. מכון וולקני הצליח להוציא סדרת זנים שהם בעלי חיי מדף ארוכים כמו: קלמנטינה ששמה -אוֹר .
במהלך השנים הפרדסים הלכו ונעלמו. גרמו לכך עִיוּר (אורבניזציה), התפשטות הערים, בעיות מים וכוח עבודה דל.
הפרדסים שניטעו במושבות הוד השרון כמו:
פרדס בחר-יה
בערבית נקרא המקום "בוכריה". ובעצת הרב יחיאל מיכל פינס, הוחלט לעַבְרֶת את השם בגוון עברי – והוא נקרא "פרדס בחר-יה".
הפרדס ניטע ב- 1905 בין רמת הדר לנחל הירקון. במשך שנים נחשב לפרדס הגדול בארץ בבעלות יהודית.
את הפרדס נטעו אנשי קבוצה ליד הירקון כדי לנצל את מימיו להשקיה. הקבוצה, בהנהגת שמעון רוקח, כללה את: יחזקאל בלום, מאיר אפלבוים, לייב לוי, פרץ פסקל, שמואל מויאל.
פרדס סְקוֹרְחוֹד במגדיאל שנטעו משפחות סקוֹרחוֹד ודוּדין, השתרע לכל אורכו של רחוב אסירי ציון מרחוב חנקין בדרום עד בית העלמין של מגדיאל בצפון.
פרדס פַּסְמָנִיק במגדיאל השתרע מרחוב סוקולוב לאורך רחוב הסרגל בדרום עד לרחוב הדרים במערב.
פרט להדרים היו נסיונות לגידולים נוספים במושבות כמו: טבק, תירס, בננות, שקדים, תפוח אדמה, בוטנים, תותים ותרד. אך גידול ההדרים היה הגדול והמוצלח מכולם.
פרדס מִינץ ברחוב הרצל.
פרדס שָכָנוֹבסְקִי ברחוב שביל התפוזים.
פרדס שִיפֶר באזור רחובות ששת הימים וכנרת.
רשמה: שמחה קליין, הצריף הראשון, 2020