וייס מרים ויונה

יונה-אריה נולד בשנת 1925 לשרה ושלמה בעיר היידוננש, שבהונגריה. והיו לו 5 אחים.
 יונה למד שש כיתות בבית הספר היסודי ושלוש שנים חייטות. כשנכנסו הגרמנים להונגריה נשלחו יונה ומשפחתו  ברכבת משא למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו . הנסיעה ארכה חמישה ימים. כשהגיעו התייצבו בפני ד"ר מנגלה שפקד עליהם להעמיס גופות על המשאיות וכן להוביל חולים וקשישים לתאי הגזים ולמשרפות. כך הובלו אל מותם הוריו, אחותו הקטנה, לורה, ודודתו אחות אמו .

במחנה D הוטל על יונה לפרק חלקי מטוסים והוא מונה על מחלקת הגלגלים. בחורף, בקור העז, נדבקו האצבעות אל הברזל הקפוא. הוא גילה שיטה, שמריחת הברזל בשומן מונעת את ההדבקה. על המצאתו זו זכה בפרמיה של תלושים מידי מפקד האס.אס, שאפשרו לו לקנות חצי לחם.

ב-15 בינואר 1944 נלקח למחנה עבודה בעיר דברצן שבהונגריה, שם הוטל עליהם לעקור  יערות ולהכשיר שטח לשדה תעופה, שהופצץ לבסוף בידי כוחות הברית. מכאן ניסה יונה  לברוח, נתפס ונלקח לגטו. שם נשאר עד ה-4 במאי 1945 עת שוחרר בידי הצבא האמריקאי. הנצורים, ויונה בתוכם , נלקחו למחנה צבאי אמריקאי בעיר וולס.

באוקטובר 1945 שב יונה לדברצן. בעיר התגבשה חבורה של צעירים לעלייה ארצה וביניהם גם מרים, רעייתו לעתיד.

מרים-בילה נולדה בשנת 1926 לבלומה וליואל קפש בעיירה היידוננש, שבהונגריה. גדלה בבית ציוני מסורתי שבו הקפידו לשמור על החגים היהודים.

יואל, האב ארגן את כל העליות מהעיירה, בשנים 1936 – 1938 ובתומה של המלחמה.

מרים למדה בבית הספר היהודי. בתום חמש שנות לימוד עברה לגימנסיה בה למדה שנתיים נוספות. בין היתר למדה תפירה.

בשנת 1935 קיבלה המשפחה סרטיפיקט לעלות ארצה, אך עקב הפצרות הסב שלא להשאירו לבד.  ויתרו על זכותם.

ב- 19 במרס 1944 כשנכנסו הגרמנים להונגריה. היה על היהודים לענוד טלאי צהוב. כעבור שבועיים נלקחה כל המשפחה לגטו, פרט לאב שנלקח למחנה עבודת כפייה. כל משפחה קיבלה חדר בגטו שבו הצטופפו כ-300 משפחות שם שהו כשלושה שבועות.

ביוני 1944 נשלחה המשפחה בטרנספורט לאושוויץ בירקנאו, אך בשל ההפצצות הגיעו לשטרסהוף, שבאוסטריה, שם שהו כשלושה שבועות. הכשירים לעבודה נלקחו לווינה אליה הגיעו ביולי 1944. הם נצטוו לנקות את העיר מפסולת ההפצצות ולתקן את הבתים שניזוקו. מרים עבדה בבית המטבחיים עם שבויים איטלקיים וצרפתיים. בשעה שהיו יוצאים לעבודה היו מקבלים כרטיס לרכבת החשמלית ומגיעים בכוחות עצמם לעבודה. היה להם לחם, די והותר.

כשנסתיימה המשימה ארגנו הנאצים "צעדת מוות" מווינה שבמהלכה לא ניתן להם מזון כלל.  את המסע התחילו כ-600 איש. כעבור ארבעים יום,  בתום המסע, בפברואר  1945 הגיעו כמאה  הנותרים למחנה הריכוז מאוטהאוזן . ב-5 במאי 1945 שוחררו בידי האמריקנים. המשפחה הגיעה להונגריה ולעיירתה ונפגשה שם עם האב.

יונה ומרים החליטו לעלות לארץ ישראל. הם עברו לווינה ולאיטליה ובינואר 1947 הפליגו בסירות שהעבירו אותם ללב ים, שם חיכתה האנייה "ארבע חירויות", כדי להביאם לארץ ישראל.

האנייה נתפסה בידי הבריטים וכל נוסעיה גורשו לקפריסין למחנה מעצר. שם נישאו יונה ומרים באותו מעמד נישאה גם אחותה ועוד שמונה זוגות. בקפריסין שהו תשעה חודשים, והועברו למחנה עתלית בארץ ישראל. הם הצטרפו להכשרה ”בסיס אופק" בכפר הדר, שנועדה להקים את קבוץ נבטים שבנגב. הם גרו כמה חודשים בחדר ששכרו בבית משפחת גרובר, שברחוב הגשר. יונה עבד בפרדס ובקטיף התרד אצל משפחת גרובר ובשנת 1948 החל עבודתו בחברת "סולל בונה" שנמשכה שנים. במסגרת עבודתו זו השתתף בבניית הכור בדימונה.

בשנת 1949 קנה הזוג חלקת אדמה ברחוב ההכשרות ובנה את ביתו בן שני חדרי מגורים, הול, מטבח ומרפסת . את השירותים בנו בחוץ. בחלקת האדמה שלהם גידלו ירקות, ארנבות, תרנגולות לביצים, עז שסיפקה חלב, עגל ואווזים שהטילו ביצים לרבייה אותם מכרו למדגרה במגדיאל.
הם התניידו ממקום למקום עם עגלה רתומה לחמור.

מרים עבדה ב"גבעת הוד" כאחראית לבגדי הילדים והמתפרה ופרשה בשנת 1986, בגיל 60.

בשנת 1985 החל יונה לעבוד בעירייה כמפקח על בניינים ציבוריים ובעיקר מבני חינוך. הוא פרש כעבור 15 שנים. יונה חי ונשם את נושא הבנייה ותושבים נהגו לפנות אליו בכל בעיה בוערת ואחרת. הוא תמיד נענה ברצון והושיט עזרה בחיפוש פתרון הולם . יונה זכה בתעודות הוקרה מהמוסד לביטוח לאומי, פרס יוספטל, פרס "סולל בונה" ותעודת הוקרה מטעם העירייה.

למרים וליונה נולדו שני ילדים: שלמה ושרה.

  • שלמה למד עד כיתה ד' בבית הספר בהדר וסיים בכפר מל"ל . בתיכון למד ב"אורט" כפר סבא במגמת מכשירנות ובהמשך למד הנדסת חשמל בטכניון. הוא  התגייס לחיל הים ועסק בפיתוח מערכות הנשק של ספינות הטילים החדשות, בעיקר בטיל "גבריאל". אל"מ ד"ר שלמה וייס שרת כראש המחלקה הטכנית של לווין "אופק" במשרד הביטחון . כיהן כמדען הראשי של משרד התקשורת וכן הקים מכללה להנדסה בנתניה. שלמה נישא לשרה לבית זילברשטיין.
  • שרה, למדה בכפר מל"ל ובתיכון מוסינזון. שירתה בצה"ל כמכשירנית של מטוסי הפנטום. אחות במקצועה ובעלת תואר ראשון. היא נישאה לאמיר פיין.

יונה ומרים זכו ליהנות מחמישה נכדים: ענבל, לילך, אלעד, ניר ולי אור,

ונינים – שקד, עמור, מעיין, עמוס, נעמה .

בשנת 1979 הצטרף יונה ל" בני ברית" ובשנת 1990 נבחר לנשיא.

מרים היתה פעילה במגן דוד אדום ושירתה כסגנית מפקד בהג"א הוד השרון.