נולדה בכלכותא אשר בהודו בשנת 1920, למדה בבי"ס תיכון וסיימה את לימודיה באוניברסיטה של כלכותא, עלתה לארץ בשנת 1935 ובשנת 1938 באה בברית הנישואין עם הרב רפאל ביטון.
עליה אפשר לומר מה שאמר הנביא לעם ישראל "זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". היא הגיעה למגדיאל בשנת 1943, מאחר ולא שולמה משכורת לרב רפאל ביטון כי כבר היה רב במקום, נאלצה לפרנס את הליכות ביתה לעבוד בכל עבודה אפשרית כדי לתת חינוך לילדייה, עסקה בהוראה בהתנדבות ועזרה לתלמידים רבים בלימודי האנגלית שהיתה שגורה בפיה.
בשנת 1952 כשפרצה מחלת שיתוק הילדים, הצטרפה לעזור לילדים נפגעי גורל, היא עוסקת בזאת עד עצם היום הזה.
נכים רבים, ילדי מצוקה וכל אנשי "אילן" יודעים לספר על מעשיה הטובים, על ביקורי בית שהיא עורכת עד היום הזה בבתי נכים, משתדלת עבורם בכל מוסדות השלטון ונאבקת על כל ילד וילד שזקוק לעזרה ותמיכה.
במשך השנים גידלה בנים ובנות לתפארת והיתה לעזר רב לאישה הרב רפאל ביטון בעבודה המועילה כרב המקום.
על אלה ועוד על תרומתה לחברה ולקהילה, החליטה הועדה להעניק לה את אות יקיר העיר לשנת 1993.