חברי גרעין ההכשרה התארגנו עוד בחו"ל ויצאו מתנועות: "הדרור" בבלגיה  ו"הבחרות הסוציאליסטית" בפולין שם נקראו "פְרַיִיט" כלומר, חופש.
הראשונים הקימו מחנה בכפר סבא וכשהחליטו להקים קבוץ הקימו את המחנה במגדיאל. ב- 1934 הוקמה ההכשרה במגדיאל, על השטח בו נמצאים כיום, 2020,  בית החולים "שלוותה" ו"מוסינזון".
בתחילה מנתה קבוצת הבחרות הסוציאליסטית 7 אנשים, לאחר  מכן הצטרפו: הקבוצה הפולנית והרומנית. ההכשרה גדלה ל-45 חברים, שעבדו בפרדסים, ברכבת ובנמל תל אביב, ברמתיים ובמגדיאל.
במגדיאל היה להם גן ירק שגידוליו היו לצרכי המטבח, גידלו שפנים למאכל, פרה שסיפקה כ-20 ליטר חלב ביום וסוס.
חבריה היו שייכים לתנועת הנוער של מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) ותנועת הנוער העובד המזוהים עם דוד בן גוריון.
הסוכנות דחתה את בקשתם לבניית חדר אוכל ואישרה סוכה ולידה צריף בגודל 4 על 6 מטר למטבח. ב-16 באוקטובר 1936 הקימו את השלד לצריף חדר האוכל. ובאותה שנה כבר מנו חברי הגרעין 65 חברים.
מחצית מהתקציב יועד לנושא המטבח.
בארבע השנים הבאות הקבוצה ידעה עליות ומורדות, גאות ושפל, שהשפיעו עליה רבות. אבל כל זה עם שאיפה למטרה שהיא, התיישבות סופית.
בתום 4 השנים נפתח מחנה נוסף של הבחרות הסוציאליסטית בהדר במקום בו היה קיבוץ "מחר" (רחוב ההכשרות כיום, 2020).

ב-9.3.1939 - החליט מרכז הבחרות להציע לגרעין החדש שבמחנה הדר להצטרף לקבוצה במגדיאל העומדת ערב התיישבות. 
ב- 25.3.1939 – מחליט גרעין הבחרות בהדר להצטרף, עם תום עונת העבודה במושבות.
ב- 25.4.1939 – המרכז החקלאי מחליט באופן סופי למסור להם את יערות הכרמל להתיישבות.
ב-25.5.1939 – קבוצה בת 10 חברים עולה ליערות הכרמל, כדי לתור את המקום ולהתערות בו. למרות שהוא היה מקום ללא תנאים, ללא  מים.
ב-1 באוקטובר 1939 התיישבה הקבוצה סופית במקום וקראה לו, בית אורן.
 לאחר כ- 10 שנות התיישבות, לאחר מלחמת השחרור(1948), קיבלה הקבוצה את האדמות החקלאיות בעתלית ויכלה לפתח משק חקלאי גדול.

חלק מהחברים בהכשרה הצטרף לקיבוץ רמת הכובש וחלק נשאר במגדיאל השאר עלו לבית אורן.

במגדיאל נשארו: יעקב וחמדה אלישיב, יצחק וחומה טייבלום
נָמֶלי, בנם של יעקב וחמדה אלישיב הוא הילד הראשון של ההכשרה.    

 

רשמה: שמחה קליין, הצריף הראשון