זמן קצר לאחר ייסוד המושבה מגדיאל, הגיעה קבוצה של משפחות מעיראק, `הבבלים` שנקראו במגדיאל "הבגדדים" (על שם בירת עירק). ביניהן היו לפי סדר הא"ב-בנימיני, חבה, מזרחי-קדמי , מנצור, סיטי. עלימה, פנחסי, שמש.  הן עשו  דרכן לארץ-ישראל בדרכים שונות. היו שרכבו על חמור במדבר, אחרים חצו את עיראק במשאיות לכיוון סוריה וזמן רב עבר עד שהגיעו לארץ. אחדים מן העולים ביקשו להתגורר בירושלים, וכשהגיעו אליה נשקו לעפרה. כעבור פרק זמן החליטו שצריך להגשים את הפסוק "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", ולהיות איכרים.

משפחת חבה יצאה מעירק במוניות, הותקפה על ידי שודדי דרכים, עברה לרכב על חמורים דרך סוריה עד ללבנון ומשם לישראל ולמגדיאל. 

 רחמים בנימיני עלה ארצה ב-1924, בהיותו בן תשע-עשרה, לאחר שסיים את חוק לימודיו בבית הספר התיכון. הוא הביא עמו כסף מהבית, ומכּר עיראקי יעץ לו ללכת לעין גנים הסמוכה לפתח תקווה, משם הגיע למגדיאל קנה קרשים, מסמרים ופטיש, ובנה צריף למגורים שחלק ממנו הושכר.  

גבריאל שמש הציוני בא ב-1924 לירושלים, אבל כעבור זמן קצר החליט - עם צעירים אחרים - כי יש לבנות את הארץ ולא לגור בעיר. זמן קצר היה בגדוד העבודה בגדרה ואחר-כך חיפש אדמה, לעבדה ולבנות את ביתו עליה.  ב-1927קנה שמש אדמת בור במגדיאל , נסע  לבגדאד להביא את הצעירה המשודכת לו, והזוג נישא בארץ-ישראל. תחילה התגוררו השניים באוהל ואחר-כך בנו צריף מקרשים מצופים פח. 

 

בתמונה: קהילת הבגדדים בטיול למירון

 


רשמה: שמחה קליין הצריף הראשון