חברי גרעין ההכשרה, גבעת המעפילים, הגיעו להדר בשנת 1939 והתיישבו בין פרדסים בשטח של כ- 5 דונם שננטש על ידי קיבוץ "מחר" ובשכנות לשבט הבדואי של אבו קישק.
כ-50 חבריה,  השתייכו לתנועת הנוער הציוני בפולין השייכת לתנועת העובד הציוני בארץ ישראל. רובם עברו שם הכשרה חקלאית . חלק הגיע מהתנועה ברומניה.
הם השתלבו בחיי החברה, התרבות,  העבודה והביטחון של  הדר והיו פעילים במוסדות ההסתדרות ובהגנה על הפועלים.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה, 1939, דאגו בנוסף לגורל המשפחות שבגולה גם לגורל הישוב היהודי במקום.
שערי הארץ נסגרו, לא הגיעו חברים נוספים והקבוצה לא גדלה.
מקור הפרנסה העיקרי - העבודה בפרדסים לא ניתן היה לייצא את הפרי והפסיקו לקטוף ולעבד את הפרדסים.
לפני שנקבר הפרי באדמה, הכינו ממנו שמן אתרי ושימורים לצבא הבריטי. אך לא לכולם היתה עבודה. וחלקם יצאו לעבוד מחוץ לישוב: בביצורי בתי הזקוק ומאגרי הנפט בחיפה. בחפירת תעלת המים הפתוחה שעברה מתל אל קאדי בקבוץ דן כיום, למושב שאר-ישוב שבגליל.
החברים נאלצו להסתפק בתפריט דל של לחם, מרק, ירקות מגינת הירק ותפוזים, פעמיים בשבוע קבלו קציצות מלחם ובשר.
התקציב היומי המועט, נע בין 27 ל- 30 מיל.
בשטח ההכשרה גידלו ירקות וצירפו שטח נוסף של כ- 10 דונמים על יד פרדסו של שיפר בהדר.
הם עיבדו את האדמה והתאימו אותה לגידולים חקלאיים עם השקיה. זה הגדיל מעט את תקציבם ובתוך כך הגדיל וגיוון את התפריט.
בנו גם לול קטן לתרנגולות, 2 פרות חולבות, כמה ארנבים וזוג סוסים.
החברים אפו לחם בתנור, שבנו והסיקו מעצים שאספו בפרדסים.
עם הזמן, החלו חברים לעזוב את הקבוצה וחלק התגייסו לצבא הבריטי ולבריגדה. מי שנותר דאג לשמור על גיבוש קבוצתי כדי להמשיך למטרתם, שהיא -התיישבות ועלייה על הקרקע.
כדי לבצע זאת עם מספר גדול של חברים התאחד הקיבוץ עם גרעין תנועתי אחר שישב בהרצליה. זה היה גרעין כפר שמריהו שהיה מורכב מבוגרי כפר הנוער בן שמן ומאיר שפיה.

בקיץ 1942 עברו חברי ההכשרה מהדר להרצליה ובדצמבר 1943 עלתה הקבוצה המאוחדת להתיישבות והקימה את קיבוץ ניצנים שבנגב.