בית ספר ממלכתי א', הראשון ברמתיים

רחוב בן גמלא

עד שהוקם בית הספר ב-1934, למדו חלק מילדי רמתיים עד כיתה ח`, במגדיאל.  אחר-כך עברו לכפר מל"ל, כדי ללמוד את כיתות ההמשך.
ציפורה שומרון לבית גפני מרמתיים,  שלמדה במגדיאל, סיפרה: "היינו הולכים בבוקר וחוזרים בצהריים ברגל - עד כיתה ג` או ד`, כשהתחילה להיות הסעה. זאת היתה דרך עפר לא סלולה, ובאמצע, קצת לפני הפנייה למוסינזון, היתה בעונת הגשמים שלולית גדולה מאוד. הייתי צריכה לעלות על הגדר שלצד הדרך כדי לעבור את הקטע הזה. לפעמים היה מפלס המים גבוה עד לגדר, ואז היו נעלי מתמלאות מים. הדרך מהבית לבית הספר - וחזרה - נמשכה כמחצית השעה." לימים נעשה הסדר בין ועד רמתיים לבין ועד מגדיאל, בדבר הסעה מסודרת של תלמידים באוטובוסים של חברת "השרון" (לימים, "השרון המאוחד").

המושב, כפר מל"ל, נתקל בקשיים כספיים בכל הקשור באחזקתו של בית הספר, וכששקלו תושבי רמתיים להקים בית ספר משלהם, הציעו להם אנשי כפר מל"ל שותפות בבית ספרם .
בין אנשי רמתיים התפתח ויכוח. היו שהתנגדו שילדי רמתיים ימשיכו ללמוד ביישוב אחר, במיוחד בתקופה שלא היתה הסעה מסודרת. וגם עניין פוליטי התעורר בינהם, כי בית הספר בכפר מל"ל לימד את תלמידיו ברוח זרם העובדים, ואילו רבים מאנשי רמתיים רצו לחנך את ילדיהם בדרכם הליברלית.
בין מנהלי המלחמה על הליברליות, היה יוסף קריגר, חבר במרכז החקלאי ועמו תומכים רבים מתושבי רמתיים אך זה לא בספיק כדי לשנות את ההחלטה.

הקרן הקיימת לישראל הקצתה את "גבעת הכיבוש", ששטחה כ-17 דונמים לבנייני ציבור ברמתיים (גבעת הכיבוש נמצאת בין הדואר בדרך רמתיים  לרחוב הרשות ובין דרך רמתיים לבן גמלא משני צידיו כולל העירייה  והקולנוע.  ש.ק הצריף הראשון). בישיבת הוועד מ-29 ביולי 1929 דרש קריגר שבית הספר המקומי ייבנה בראש הגבעה. מאחר שבאותה שנה אירעו מאורעות דמים בארץ-ישראל - "מאורעות תרפ"ט", שנקודת השפל שלהם היתה הטֶבָח שעשו הערבים ביהודי חברון - הוחלט לבנות את בית הספר במיקום גבוה יחסית, שממנו נשקפת הסביבה כולה, מדרום, ממזרח וממערב. ושהבניין יבנה מבטון מזוין עם גג שטוח ומעקה מוגבה, שיוכל לשמש מבצר בעת צרה. (באותה גישה נקטו תושבי מגדיאל כשבנו במרכז המושבה שלהם את בית הכנסת הגדול.) בתחילה כלל בניין בית הספר ברמתיים שני חדרים גדולים ללימודים, חדר מורים ומרפסת גדולה לאורכו. על גג הבניין נצבעו עיגולים גדולים בצבעים בולטים לעין, על-פי הוראות הצבא הבריטי ששלט בארץ, כדי לסמן לחיל האוויר הבריטי שבבית זה שוכנים אזרחים מוגנים.
תחילה למדו במבנה זה גן הילדים וכיתה א`.

סיפר יאיר אמסטרדמר, תושב רמתיים. "בכיתה א` של בית הספר ברמתיים היינו חמישה או שישה ילדים, בכיתות ג` עד ה` למדנו במגדיאל. בכיתה ו` חזרנו לרמתיים והמשכנו שם עד לגמר כתה ח`."
כשהגיעה השעה לפתוח את כיתה ב`, התעוררה התנגדות ושוב עלה ויכוח סוער. הוועד העלה את הנושא לדיון באֲסִפַת חֲבֵרִים, שהיתה סוערת ומלווה בצעקות. טענו המתנגדים ים כי, "יש בית ספר במגדיאל ויש בית ספר בכפר מל"ל, לרמתיים אין צורך בבית ספר שלישי." ועוד הוסיפו המתנגדים: "לא התנגדנו לכיתה א` משום שראינו בה המשך לגן הילדים ולא רצינו לטלטל פעוטות ליישוב אחר. כיתה ב` היא אופרה שונה."
הליברלים העלו טענות שכנגד כי בית הספר במגדיאל שייך לרשת בתי הספר הדתיים,  בית הספר בכפר מל"ל שייך לזרם העובדים, ותושבי רמתיים רוצים בית ספר כללי, בלי זרמים בחינוך".

הוצעה פשרה שהמתנגדים יסכימו לפתוח במקום כיתה ב` בתנאי שהוועד יתחייב שלא לפתוח עוד כיתות. הוועד דחה על הסף והתנגד לתנאי.
הועלתה הצעה נוספת שוועד רמתיים יישא בחלק הארי של שכר הלימוד עבור חבר רמתיים המשלם מסים לוועד המקומי ורוצה לשלוח את ילדיו לבית הספר במגדיאל או בכפר מל"ל, גם זו נדחתה.
לבסוף הובא הנושא להצבעה באספה. וברוב דעות אושרה פתיחתה של כיתה ב` בלי הגבלות לעתיד.

כשהוברר שההצבעה נסתיימה לטובת הליברלים יצאו המתנגדים את האספה בהפגנתיות, וכעבור ימים מספר הקימו ועד משלהם, "ועד השמאל". כך נוצר מצב - שנמשך שנים רבות - שבו התקיימו באותו יישוב-רמתיים, שני ועדים אחד של השמאל לצד אחד זה מהימין.
החרם מצד השמאל גרם להקטנת מספר התלמידים בבית הספר, ונאלצו להנהיג כתות משולבות, כמו גן עם כתה א', ב' עם ג'. על מנת להקל על היישוב את אחזקת המוסד.
סיפרה רבקה בראל: כי מאחר שהכיתה שבה למדה היתה קטנה והיו בה 10 בנים ו-3 בנות בלבד, למדה רבקה לפעמים עם כיתה נמוכה ממנה ולפעמים עם כיתה גבוהה ממנה.
לאחר שהוקם בית הספר ברמתיים, באו ה"יקים", יוצאי גרמניה מבית הספר בכפר מל"ל, שהעדיפו את החינוך הממלכתי על החינוך של השמאל ומילאו את בית הספר.
משגדל מספר התלמידים וגדל מספר הכיתות, היה צורך לבנות כיתות נוספות. כפתרון זמני השתמשו במבנים מאולתרים, עד שיהיה תקציב. כיוון שהיו שהתנגדו להקמתו של בית הספר לא ניתן היה להטיל מיסים נוספים לבנייתו. לכן נמכר אחד המגרשים הציבוריים בפינת דרך רמתיים ורחוב הרשות, ובכסף שהתקבל נבנו שתי כיתות גדולות.
לימים גדל בית הספר והתפתח. בשנת 2008 הונחה ברחוב הבנים אבן הפינה למבנה חדש לבית הספר. ובחודש יוני 2010 נערך טכס סיום השנה האחרון ברחוב בן גמלא.
ב-1 בספטמבר 2010 נחנך מבנה בית הספר ברחוב הבנים.

המבנה שברחוב בן גמלא, הפך למבנה משרדי העירייה.

שמחה קליין. הצריף הראשון, 2020