בית העלמין של רמתיים

 ב-1935, הלך לעולמו ברמתיים. אחד מתושבי המקום - ועדיין לא היה בית קברות ביישוב הצעיר.
סיפר יוסף קריגר בספרו, מזיכרונותיו של ציוני" /135: "היינו אנשים צעירים ולא חשבנו על הכנת בית קברות לאחר התייעצות קצרה הוחלט שלא לשלוח את המת לקבורה באחד היישובים הקרובים, אלא להקצות חלקת קרקע לבית עלמין ליישוב הגדל ומתפתח.
למטרה זו הוקצה אחד המגרשים שנרכשו מאדמות עין חי-כפר מל"ל, סמוך לרמות השבים. כעבור פרק זמן פנו מר שְרֶק וד"ר סִימֹון בשם תושבי רמות השבים וביקשו לצרף את יישובם לבית הקברות של רמתיים. נטייה היתה להיענות להצעה. באחד הדיונים המשותפים הודיעו נציגי רמות השבים שיש להם חברה קדישא משלהם והיא תשרת את תושבי רמות השבים. אז התעורר ברמתיים החשש שעלולים לצוץ חיכוכים בין שתי חברות קדישא הפועלות במקום קבורה אחד והועלתה הצעה לאחד אותן. אולם התברר שהדבר לא ניתן לביצוע בשל מנהגי קבורה שונים.
בגבול בית הקברות של רמתיים היתה חלקה של שני דונמים השייכת לאדם שנספה בשואה, ואנשי רמות השבים קבעו בה את בית הקברות שלהם.
שביל צר הפריד בין שוכני העפר בשתי החלקות. מנהגי הקבורה השונים לא הפריעו את מנוחת עולמם של המתים, אך היה בהם טעם לפגם בעיני החיים."

עוד הוסיף קריגר: "יום אחד... בכביש הראשי במרכז רמתיים עברה לוויה שונה בצורתה...הנפטר היה מונח על עגלה רתומה לסוס. הכיוון דרומה, כאשר בית העלמין היה לכיוון צפון. מספר המלווים היה קטן...בלטו אנשי השמאל...הנפטר ושמו לא היו ידועים...הנפטר הובא לקבורה בירקונה."

הסתבר כי זה היה המשכו של המאבק בין אנשי השמאל ןאנשי הימין, שתחילתו היה בחֶרֶם על בית הספר הכללי. כיוון שמזכירות הוועד הוותיק היתה אחראית על בית העלמין ואנשי השמאל לא רצו לפנות אל הוועד הזה על מנת להסדיר את ענייני הקבורה של חברם, הם החליטו לשלוח את המת לקבורה בירקונה.

כיוון שתושבי ירקונה לא רצו להפוך את בית העלמין שלהם למקום קבורה כללי, וגם בקרב אנשי רמתיים לא נמצאו תומכים להפרדה בין המתים  לא חזר עוד מקרה כזה.

בשנת 1979, הוקם בשכונת נווה הדר מערבית להוד השרון, בית העלמין לכלל תושבי הוד השרון.

רשמה: שמחה קליין, הצריף הראשון, 2021