בית הכנסת ברמתיים

בתחילה התאפיינה רמתיים כיישוב חקלאי וכשנסלל בתחילת שנות ה-30, הכביש הראשי, לימים  כביש מס' 40, 402. השתנה אופייה  ליותר עירוני.
לאורך הכביש נפתחו בתי עסק ומלאכה.
ברמתיים, יישוב ציוני עם אוכלוסייה מגוונת. עלה הצורך בשרותי דת. כמו: בתי כנסת, בתי שחיטה, רבנות ובתי קברות.

ועד רמתיים הועיד 2 דונם ברחוב בן גמלא, שעליהם יבנה בית כנסת, קודם לכן התפללו בצריף, כיוון שאת בית הכנסת החלו לבנות בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, ועד אז הצריף ברחוב הרשות שהיה לזמני הפך לקבוע. 
את בית הכנסת הגדול ברחוב בן גמלא תכנן האדריכל תושב רמתיים: צֶבִי גוֹאִידוֹ
הוא גם פיקח על הבניה.

רשמה: שמחה קליין, הצריף הראשון

 

כתב: חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996
"כשעמד בית הכנסת על תלו, פנו נכבדים אל הגבאים ברמתיים וביקשו שיקבלו את אחד מגדולי התורה, הרב יעקב לנדא, בתור רבה של רמתיים. הגבאים נענו לבקשה והקימו צריף למגורי הרב ומשפחתו, לא הרחק מבית הכנסת. כשמונה הרב לנדא לרבה של בני ברק, הוזמן לרמתיים הרב אליהו דרבקין. כשהתברר שהרב מקורב מן הבחינה הרוחנית לנטורי קרתא, ציער הדבר רבים מתושבי רמתיים, שהיה יישוב ציוני ובו אוכלוסייה מגוונת. יישוב שכזה היה זקוק לרב בעל אישיות נוחה לבריות - אדם סובלני ומסביר פנים, שיוכל לקרב את הציבור למסורת ולמצוות ולא ירחיק אותו בהתנהגות קנאית.

בית הכנסת הראשון - "הגדול", או "המרכזי" - שימש בעיקר את יוצאי פולין ומזרח אירופה. הוא נחשב למיוחס ומכובד והחזן שלו היה דוד מילר - נגר במקצועו שעלה עם משפחתו ב-1935, התגורר בסמוך. הוא היה בעל קול ערב ועבר לפני התיבה בהתנדבות. משפחתו של מילר הוסיפה לקיים בארץ את מסורת העיירה היהודית במרכז אירופה, והייתה מזמינה נזקקים ביום שבת לאחר תפילת הבוקר לסעוד על שולחנה את סעודת השבת. בית הכנסת השני - "עדת שלום" - היה של ה"ייקים", יוצאי גרמניה ואוסטריה. לימים הוקם ברמתיים בית כנסת שלישי, של הפורשים-הנעלבים מבתי הכנסת האחרים. בית הכנסת הזה נקרא "בית הכנסת של ג`וק", על שמו של בעל תחנת הדלק ברמתיים.

על-יד בית הכנסת ברמתיים היה מקום ששם היה השוחט שוחט עופות בימי חמישי, לקראת שבת. מי שרצה לשחוט עוף ביום אחר בשבוע, היה הולך אל ביתו של השוחט, ומפעם בפעם אף היה השוחט עובר בבתים ומציע את שירותיו."