המכנה המשותף הכמעט-יחיד של האבות המייסדים של מגדיאל, של רמתיים ושל כפר הדר (שנוסדו הרבה לפני רמת הדר) היה מלחמת הקיום.

מאחר שאת 3 המושבות הללו (כמו את רמת הדר, שהוקמה אחר-כך) יסדו יזמים פרטיים, לא היה גוף מוסדי שיתמוך בהן - ורבים מן המתיישבים אף התנגדו לקבל תמיכה ממוסדות לאומיים, משום שלא רצו להיות כפופים לתכתיבים מגבוה. משום כך היה עליהם לבנות את חייהם החדשים במולדת העתיקה-החדשה בכוחות עצמם ובאמצעים שעמדו לרשותם.

רובם בחרו לבסס את עתידם על פרי ההדר, ואת רוב משאביהם השקיעו בנטיעת פרדסים. דא עקא שפרדס מניב פרי רק שנים מספר לאחר נטיעתו, ועד שהוא מתחיל לפרנס את בעליו יש להמשיך ולהשקיע בו בעיבוד ובהשקיה. כדי להתקיים עד שהפרדס יפרנס את בעליו, היו הבעלים צריכים לעבוד עבודות חוץ או לפתח משק-עזר. רבים מהם - אם כי לא כולם - בחרו בענף הלול.

קשה לקבוע את סולם הקדימויות של המייסדים, אבל נדמה שהמצוקה הגדולה והדוחקת ביותר שהעיקה עליהם היתה - היעדר מים במקומותיהם. עד שנחפרה הבאר הראשונה במגדיאל, הובאו המים מן היישובים הסמוכים, מכפר מל"ל ומכפר סבא - תחילה בחביות שהועמסו על עגלה רתומה לחמור או לפרד, ואחר-כך בצינור. השכנים מכרו את המים בכסף מלא, ובכמויות מוגבלות, משום שהם עצמם היו זקוקים למים שלא היו מצויים בשפע.
רחמים בנימיני היה מחופרי הבאר הראשונה במגדיאל. "לא היה חשמל במגדיאל," סיפר בנימיני. "המים נשאבו בעזרת מנוע דיזל. עד שנבנתה ברכה לאגירת מים, היינו משקים את הפרדסים במים שהובאו בחביות, על עגלות. מים לשתייה היינו מביאים לבתים בדליים או בג`ארות (כדי חרס ערביים). רק כעבור שנים היו מים זורמים בבתים שלנו."

כשהשתקעה משפחת זמיר (זומר) במגדיאל, עדיין לא היו מים במקום. המים הובאו מכפר מל"ל, אבל כפר מל"ל לא היה ערוך לספק את כל צורכי מגדיאל. מי שהיו לו סוס ועגלה היה נוסע לכפר סבא ועמו חבית או שתיים ומביא משם מים.
למשפחת זמיר היה חמור. משני צדי החמור היו תולים ארגז ובכל ארגז היו מניחים שני פחי נפט רחוצים שנועדו להכיל מים. מכיוון שההורים היו עסוקים במשק ובבית, היתה הבת הגדולה הינדה נשלחת להביא מים. גם אם היתה הילדה מגיעה ראשונה אל צינור המים בכפר סבא, היא היתה מגיעה אחרונה למגדיאל, משום שלפעמים היה החמור מתעייף ונשכב לנוח ולאחר מכן לא היה יכול לקום עם הפחים המלאים מים. הילדה היתה נאלצת להמתין - לפעמים שעות מספר - עד שמישהו מבוגר יבוא ויוריד את הפחים, כדי שהחמור יוכל לשוב ולעמוד על רגליו.