הצורך בהקמת אתר הנצחה וחדר זכרון לנופלים במערכות ישראל החל כמעט מראשית ההתישבות במקום. המאבק וההתנכלויות לראשוני המתישבים גרמו לאבידות בנפש. לאחר מלחמת השחרור ומלחמות שבאו לאחר מכן, הציבו בפני המועצות המקומיות של המושבות שמהן מורכבת הוד-השרון אתגר. בתחילה הקימו אנדרטאות בגנים הציבוריים שבמרכז המושבות, וחדרי הנצחה בבתי ספר.
ראש העיר עזרא בנימיני, הציב בראש מעיניו ב-1989 הקמת בית יד לבנים וספריה עירונית, ובשלב מאוחר יותר אודיטוריום שישמש למופעי תרבות. בפברואר שנת 1992 נשלח מכתב ע"י ועד המשפחות השכולות בבקשה לממש את הצורך בהקמת האתר. באותו חודש השיב ראש העיר בחיוב לבקשה.
בספטמבר 1992 הונחה אבן הפינה לבית יד לבנים והספריה העירונית וביום 3.10.1993 נערכה חנוכת הבית. המקום נבחר בקפידה והוא מצוי במרכז ההתנחלות של 13 המשפחות שעלו להתישב ברמתיים בשנת 1925. השטח הוא בין עשרים דונם אשר נוסף לבנין, משמש בפארק מעוצב עם מזרקה במרכזו, עצים ודשאים וספסלי ישיבה.

עיצוב החדר
את הבנין תכננה האדריכלית ליאת פרייז, תוך קשר ישיר עם נציגי המשפחות השכולות, שעמדו לצידה ביעוץ. את עיצוב הפנים האומנותי תכנן האמן איציק שמואלי.
בית יד לבנים עוצב תוך הקפדה על סמלים ותכנים, שמרומזים בכל חלק וחלק של המקום. פתחו יוצר תחושה של קבלת פנים, שני צידי הפתח פתוחים לרווחה וארבעה שבילים סלולים מובילים לפתחו. בין השבילים 12 רצועות דשא כמנין שבטי ישראל. בפינה הדרום מערבית יוקם בקרוב פסל סביבתי ומעמד להנחת זרים בימי הזכרון.
הנכנס לבנין אינו חש את תחושת ההתגמדות שיש בבניני ענק, ההיפך נוצרת בגישה לבנין תחושה של קרבה וקבלה, דלת הזכוכית נפתחת לרווחה לאכסדרה מרוצפת שיש וחמישה עמודים ניצבים מכל צד אשר מוסיף למקום קדושה, כעין מקדש מעט כפי שהדבר בא לידי בטוי במקדש שלמה, תקרת האכסדרה מסננת את אור היום בשקיפותה ביום, ובלילה נבטים הכוכבים ממעל, אור יום חודר גם מהחלונות הגדולים הנשקפים אל הפארק, ודלת כניסה נוספת מסוככת ושביל הכניסה מלא צמחים ועצים אשר אינם מנתקים את באי הבית מהעולם החיצון, שני חלקי האכסדרה משמשים לארועים תרבותיים שונים, כולל תערוכות אמנותיות.

חדר הזיכרון
החלק הימני של הכניסה מוביל לספריה העיונית על כל מתקניה המרווחים, כולל קומה שניה המשמשת למשרדים וחדרי עבודה. עמודי הכניסה מובילים לחדר הזכרון וההנצחה. בפתח מוצב קיר מעוצב של אבנים מסותתות וערוכות גלים גלים. הקיר מסמל את הכותל המערבי, שריד של עצמאותנו המדינית והרוחנית. בסמוך לקיר מוצבים עמודים מפויחים בעלי חריטות גאומטריות שונות המרמזים על תוצאות של כל מלחמה, חריכה, ושריפה וחדירת כדורים ושרשרת טנקים בחלקי העמודים מרוקעים צבעי הפליז צבע הקליע והפגז. הכניסה הזו אם כן משולבת במונומנט הנותן תחושה של חדש וישן גם יחד. הכניסה לחדר הזכרון היא משני צידי הקיר המעוצב. באולם ההנצחה העשוי כקונוס ובו ארבעה צדדים כל צד מהוה ציון וסמל בצד המערבי מוצבים שמונה לוחות אשר עליהם חקוקים 172 חללים הוד השרון לפי סדר המלחמות. בקצה העליון של כל אחד מהלוחות יש שבר המכוסה בפליז. השבר מסמל את שברה של המשפחה, החברה, המדינה לכל אחד מהנופלים. מצד ימין ללוחות נר הזכרון במרכז של אבן רחיים אשר חלקה חסר זכר לחלקו של העם היהודי שנספה בשואה המלחמת העולם השניה, על הקיר חקוק שירו של מ. טבנקין:
היה נערנו - עץ זית מכסיף,
היה - צפצפה חלומת העלים.
היה נערנו - אלון מעניף.
היה התמיר בדקלים!
כל אחד מהעצים שחיילנו משולים להם, היו שייכים לנוף של הוד-השרון בזמנים שונים. האיפיון מעץ הזית שהיה נטוע כאן לרוב, כי מצוי בסביבתנו בית בד עתיק, ועד הדקל שעתה הוא מצוי ומקשט את רחובות הוד-השרון.
בקיר השמאלי של חדר הזכרון עץ חנוט בשם ערבה בוכיה ולידו כתוב: "על אלה אני בוכיה" מתוך מגילת איכה, בקיר המזרחי מדפים לספרי היזכור וספרי הנופלים וכן מגירה לכל חייל שבו נאספו פרטים ביוגרפיים של החיילים, מכתביהם, תמונותיהם, וכל מה שיאסף ויכתב עליהם ע"י המשפחה ואחרים, מצוים בקיר זה אלבומי הנופלים, כל חייל ותמונתו ותולדות חייו ופרטים ביוגרפיים אחרים כתובים על קלף. הקיר הזה טרם הושלם, ובתכנית להקים מערכת ממוחשבת ומערכת אור קולית שתתן תצוגה ויזואלית וקולית למבקרים.

חזון שהתגשם
במגילת היסוד של בית יד לבנים הספריה העירונית נכתב ע"י אב שכול נציג המשפחות:
"איננו רוצים שבית זה יהיה מקום של עצבות והתיחדות לימי הזכרון בלבד. אנו רוצים שבית זה ישקוק חיים ופעילות. שישמעו בו קולות משובה של צעירים. שיגיעו אליו כולם, ויעסקו בכל סוגי הפעילות התרבותיות: קונצרטים והצגות, ערבי שירה וקריאה. אנו רוצים לחוש בו את דופק החיים שאותו צוו לנו הנופלים. בו ילמדו צעירים ובוגרים על המשכיות ועבר הוה ועתיד. ילמדו בו מורשת עמם ועברו, יבואו לפתחו כדי להכיר ולכבד את זכרם של אלה אשר נתנו למעננו את החיים".
במשך השנים המעטות מאז נחנך הבית ביום 3.10.93 הפך הבית למוקד חיים ציבורי חברתי, הספריה שוקקת חיים יום יום, נוסף לתפקידה כספריה, היא גם פועלת בתחומים תרבותיים נוספים, בבית נערכים פעולות ופעילויות תרבותיות מגוונות. בית יד לבנים הפך למוקד לעליה לרגל של תלמידים, מורים וסטודנטים, ונעשות בו ודרכו פעילות חינוכית עניפה, שהפכה לדוגמא לרבים הבאים להכיר וללמוד דרך הפעלה של יד לבנים.

המידע נלקח מתוך תולדות הסבר ותכנים מאת יצחק קדמון

 

נמצא ברחוב השחר