איריס אדמוני לבית כפרי נולדה בתל-אביב בשנת 1956 להורים שעלו ארצה מפולין ומאוסטריה. סיימה את בית ספר התיכון עירוני ה` התגייסה לצבא ושימשה כמשקית חן בשריון. מיד לאחר נישואיה לאפרים אדמוני, עברו לגור במצפה רמון כארבע שנים. שם למעשה החלה בפעולתה ההתנדבותית למען הקהילה.
הזוג יצא בשליחות לוינה ושהו שם עוד כ-4 שנים. זה היה בזמן שהחל המעבר של העולים מברית המועצות דרך וינה, באותה תקופה עבדה כמזכירת שגריר ישראל באוסטריה. עליית היהודים דרך אוסטריה לא היתה ידועה ואפופת אד.
הזוג אדמוני פעלו בוינה בשטח זה של העליה והפניתם לארץ.
בוינה נולד ילדם הראשון.
בשנת 1983 חזרו ארצה ועברו לגור במגדיאל, כאן נולדו 2 ילדים נוספים. עם בואם למגדיאל החלה איריס לחוש את הצרכים של קהילה קטנה ומגובשת. בתחילה הצטרפה להקמת ועד מגדיאל שניסה לתת תשובה לצרכי המקום שקופחו משום מה ע"י הרשות. מכאן והלאה החלה בפעילות התנדבותית אינטנסיבית. בקופת חולים, מבצעים הצלת חיי אדם וכל עזרה אפשרית לזולת ולנצרך.
פעילותה המרכזית היא בועד ההורים של בית הספר שבו לומדים בניה, פעולה ברוכה ולא שיגרתית. איריס נתנה לועד דחיפה וגוון של פעילות לא לצורך התנגחות והתנצחות עם מורים ומנהלים. כל עזרתה היא בתחום קידום עניני בית הספר, עניני תרבות ולמען הילד בלבד ללא כל התערבות בענינים חינוכיים שהם תחום של המחנכים.
בית ספר רעות נעזר בה רבות, היא מארגנת את פעילות החוגים כבר למעלה מ-3 שנים, בפעילות משלימה וחינוכית זו נוטלים חלק 350 ילדים לעומת 100 ילדים לפני כן.
מדי פעם היא נחלצת לעזרה גם בשטחים שהיא מתבקשת לעזור.
על כל אלה יש לה בית ומשפחה למופת, היא עובדת לפרנסתה כאם ל-3 ילדים בני 11,9,6 היא צופה הליכות ביתה ועליה נאמר אשת חייל מי ימצא.
אין ספק שפעולתה הברוכה הזו מתאפשרת הודות לבעלה אפי אשר מעורב ותומך בה בפעילותה הברוכה וללא עזרתו ספק אם היתה מסוגלת לעמוד בעומס הרב שלקחה על עצמה.
זאת ועוד הם פעליה של איריס אדמוני ועל כך החליטה הועדה להעניק לה את אות יקיר העיר לשנת 1992.