איחוד היישובים.

האיחוד נוצר מן הצורך של משרד הפנים ליצור ישובים גדולים חזקים ויציבים

טרום איחוד

זמן רב היו ברמתיים שני ועדים, אחד של הימין והאחר של השמאל. משנעשו שני הוועדים לוועד משותף אחד והפכו למועצת הכפר, שימש טוביה מטוס, מי שהיה עד אז ראש ועד השמאל, כראש מועצת הכפר (1949-1943). מטוס, שפעל רבות למען האיחוד, סירב לקבל שכר תמורת מילוי התפקיד הציבורי, ועבד למחייתו כחקלאי וכטרקטוריסט. במועצה עבד בהתנדבות, ואף לא רצה טלפון או רכב צמוד. לפני מותו ב- 1953, הספיק מטוס לתרום לאיחוד הדר עם רמתיים ועם רמת הדר. הוא היה גם מיוזמי האיחוד עם מגדיאל, שנעשה אחרי מותו.

את הרקע למגמת האיחוד של היישובים, שהיו לימים לעיר הוד השרון, הסביר מי שהיה מאוחר יותר ראש המועצה של הוד השרון, משה ינוביץ`: "היישובים היו קטנים, ואילו הצרכים והבעיות היו גדולים. היה קשה לכל יישוב לקיים מוסדות משלו. ניקח, לדוגמה, את מערכת החינוך: רמת הדר לא יכלה להקים בית ספר משלה, והיה בה רק גן ילדים. בית הספר ממלכתי א', שהיה שייך לזרם הכללי בחינוך, נמצא ברמתיים. בית הספר של זרם העובדים היה בכפר מל"ל, ולא היתה תחבורה ציבורית מסודרת להסעת הילדים. השכונות לא יכלו לקיים פעילות תרבותית, חברתית ומסחרית, או לספק לתושבים שירותים נאותים. כדי להסתפר היה צריך להגיע למרכז-(כלומר לרמתיים), כדי לערוך קניות - למרכז. והיה עניין התשתיות. רק בשנות ה-70 התחלנו את התשתית הרחבה של הוד השרון. עד אז היה הכול חול. היה קשה לעגלות הקרח בשנים שלפני הפריג`ידרים, להגיע, ואילו מובילי הלחם שקעו בחול."

המועצה המקומית רמתיים ראתה בשכנתה הוותיקה, כפר הדר, חלק בלתי נפרד ממנה. בין שני היישובים לא היה חיץ חברתי, ואף לא גבולות טבעיים.

בשנות כהונתו של שלום לרנר בתפקיד ראש מועצת הדר רמתיים (1956-1949) התמסר  לבניין מוסדות חינוך ותרבות, לסלילת כבישים ולהתקנת מדרכות, לשיפור אספקת המים, לטיפוח גנים ציבוריים ולקליטת עולים.

כמו לרנר, כן גם אליהו שמעוני מהדר-רמתיים, תמך ברעיון האיחוד. "הייתי בעד האיחוד עם מגדיאל," סיפר שמעוני, "כי ידעתי שבשביל לתת שירותים של עיר ולחיות חיי כפר, צריך להגדיל את השטח ואת האוכלוסייה."

חבר הכנסת גדליה גל ממגדיאל, משוכנע גם הוא ש"האיחוד התבקש."

ואילו מרים מגדלי מרמתיים אמרה: "עד היום אני לא קוראת למקום מגורי `הוד השרון`. אצלי זה עדיין `רמתיים`."

ברוך ליטאי היה מזכיר המועצה בעת שצבי סלוביק עמד בראשה, לימים נבחר ליטאי לראש המועצה. בזמנו חל המיזוג בין הדר-רמתיים למגדיאל. למגדיאל היתה הבררה להצטרף לכפר סבא או לרמתיים. כפר סבא, שרצתה במגדיאל בגלל שטח הקרקע שלה, לחצה עליה להתאחד אתה, אבל בסופו של דבר הכריעו חברי המועצה, ובהם זלמן פרם, (שהיה חבר במועצה המקומית של מגדיאל מ-1950 ועד שקמה הוד השרון 1964),לטובת רמתיים, "כי רצינו לשמור על הצביון הכפרי," הסביר פרם.

בנושא האיחוד אמר יעקב פיינשטיין ממגדיאל: "כשדובר אצלנו על איחוד, נראתה לנו רמתיים, כי היתה לנו מועצת פועלים משותפת ולשכת עבודה משותפת. ואולם כשנוצר האיחוד, היינו כמי שבלעו נגיסה גדולה מדי. רק בנס לא נחנקנו..."

בנימין אבן נולד ב-1907 בסוקולקה שבפולין, וב-1922 עלה כחלוץ לארץ-ישראל והתיישב במושב החקלאי כפר מל"ל. הוא היה פעיל מאוד בקרב ציבור הפועלים, ונבחר למזכיר מועצת פועלי מגדיאל. כן פעל במחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית ובמרכז החקלאי. במלחמת העולם השנייה התנדב לשרת בחטיבה היהודית הלוחמת ("הבריגדה"), ועם שחרורו בתום המלחמה חזר לפעילות ענפה במושבה.
ב-1955 נבחר אבן לראש המועצה של הדר-רמתיים, ובמסגרת כהונתו פעל רבות למיזוג עם רמת הדר. אחר-כך נמנה עם אדריכלי האיחוד של מושבות הוד השרון.
בתקופת כהונתו של בנימין אבן כראש מועצת הדר רמתיים, הורחב החינוך העל-יסודי והמקצועי, נבנו שני אזורי תעשייה והותקנה מערכת תיעול כללית. 3 פעמים רצופות נבחר אבן לראשות המועצה, ועם איחוד מגדיאל והדר-רמתיים בשנת 1964, נבחר פה אחד לראש המועצה הראשון בהוד-השרון. בתפקידו זה שימש בשנים 1969-1955.

את איחוד מגדיאל והדר-רמתיים הגו בעת-ובעונה-אחת ראשיהם של שני היישובים, ברוך ליטאי ממגדיאל ובנימין אבן מהדר-רמתיים.

המועצות של שתי הרשויות התכנסו בנפרד והצביעו בעד איחוד. משרד הפנים ראה את האיחוד בעין יפה, וביום ז` בכסלו תשכ"ה (12 בנובמבר 1964) פורסם צו מטעם שר הפנים בקובץ התקנות מס` 1647 בדבר איחודן של מגדיאל והדר-רמתיים לרשות מקומית אחת ששמה הוד השרון. אחד השמות שהוצע ליישוב החדש היה "מגד הדרים"  שנתן פקיד משרד הפנים- דב רוזן, שתרם רבות לביצוע האיחוד. אך הצעת התושבים לשם "הוד השרון" היא שהתקבלה.
ב-1 בדצמבר 1964 עברו כל הזכויות וההתחייבויות של שתי המועצות הללו למועצה החדשה. מניין חבריה היה 29 במספר: 15 מהם היו חברים מהדר-רמתיים, 3 מרמת הדר ו-11 - ממגדיאל. המספר הזה נשאר בעינו עד לבחירות המשותפות שהתקיימו בשלהי 1965. בבחירות אלה נבחרו 11 חברי מועצה חדשים, בהתאם למספר התושבים במועצה המאוחדת. לראש המועצה החדשה נבחר בנימין אבן.

עם האיחוד הכולל אוחדו גם מועצות הפועלים של מגדיאל ושל הדר-רמתיים.

באותה העת עדיין שרר ניכור בין אנשי רמתיים לבין אנשי מגדיאל, שכן לא כל התושבים קיבלו את האיחוד בחפץ לב. והאיחוד על הנייר לא גרם אפוא לאיחוד נפשי. מגדיאל הוסיפה להיות מגדיאל ורמתיים הוסיפה להיות רמתיים.
סיפרה חוה קאופמן מרמת הדר: "רמת הדר היתה יישוב עצמאי. מועצה. לא ששנו להצטרף להוד השרון, אבל היישוב היה יותר מדי קטן ולא יכול להחזיק את עצמו. אפשרות אחרת היתה לנו להתאחד עם המושבים גני עם וירקונה, אבל הגבול המשותף עם הדר-רמתיים היה גורם חשוב באיחוד."

דברים דומים היו גם בפיו של ישקה פוטש, תושב מגדיאל: "איחוד עם רמתיים היה רע למגדיאל, לדעתי. מגדיאל ורמתיים היו שני יישובים קטנים שרוב הוותיקים בהם עולים ממזרח אירופה, אבל הם היו כה שונים זה מזה. מגדיאל היתה מגובשת ומאוחדת יותר, כמו משפחה גדולה. רמתיים נראתה בעינינו מתנשאת, מתנכרת."

דעה שונה מזו הציג יעקב פיינשטיין, שבמשך שנים כיהן בתפקיד מזכיר מועצת מגדיאל: "היה דמיון רב בין רמתיים ובין מגדיאל. זאת אחת הסיבות שהייתי בעד מיזוג מגדיאל-רמתיים ולא מגדיאל-כפר-סבא. הייתי מעורב במיזוג, בתור מזכיר המועצה. מיזוג צריך להיות בין שתי מערכות דומות. לכפר סבא היה כדאי להתמזג עם מגדיאל: היא ענייה בשטח ומגדיאל עשירה. בהוד השרון יש היום 24,000 דונם. לכפר סבא יש בקושי 16,000 דונם. אם היינו מתמזגים עם כפר סבא, היתה מגדיאל שכונה של כפר סבא. והיתה בעיית הגבולות. היה בינינו גבול משותף ארוך, אבל מרכז הכובד של כפר סבא (רחוב ויצמן) הוא בגבול הדרומי שלה, סמוך לגבול הצפוני של מגדיאל, שהמרכז שלה היה רחוק משם. הרחוב הראשי של רמתיים, לעומת זאת, היה קרוב אלינו. נקודת הכובד המסחרית היא פה. מגדיאל קרובה יותר מגני צבי או מנוה הדר. מבחינה מסחרית, תעסוקתית ותחבורתית היינו קשורים לרמתיים יותר מלכפר סבא. כפר סבא היתה לדידנו קצה העולם. מי נסע לכפר סבא לקנות משהו? הולכים לרמתיים! (לרמתיים היינו הולכים, לכפר סבא היה צריך לנסוע). השוויון במשקל הסגולי והמרכז הביאו לכך שהתאחדנו עם רמתיים, וזה היה צעד נכון."

במיטב המסורת של אינטגרציה טבעית והדרגתית, המאפיינת את מושבות דרום השרון, הביא האיחוד בעקבותיו מיזוג וליכוד.

בהוד השרון היו עם כינונה בשנת 1964 כ-13,000 תושבים, ושטח השיפוט שלה השתרע על פני 22,000 דונם. 5 מטרות הציבה לפניה המועצה המקומית המאוחדת: פיתוח החקלאות; הרחבת ענפי הכלכלה וגיוונם על-ידי הרחבת שטח התעשייה, המלאכה והמסחר; גידול האוכלוסייה בתוך עשור ל-30,000 נפש על-ידי קליטת עלייה, בנייה פרטית וציבורית ויצירת מקומות עבודה ופרנסה למבוגרים ולנוער; קיום מפעלי החינוך והתרבות וטיפוחם; ייעול ושכלול השירותים המוניציפליים הקיימים ודאגה להרחבתם.

גם גני צבי, נוה נאמן ונוה הדר השתייכו להוד השרון.
גידול האוכלוסייה מרשים עוד יותר:
ב-1948 היו בשטח הקרוי היום הוד השרון 3,500 נפש;
ב-1955 היה מספר התושבים 12,000 נפש;
עד 1972 כמעט לא נרשם גידול,
ועד 1980 גדלה האוכלוסייה בחצי: מעתה היו בה 18,500 תושבים. לאלה נוספו כמעט 1,000 תושבים בשנה.
ב-1991 היתה הוד השרון לעיר, וב-1994 כבר היו בה כ-30,000 תושבים.

על רקע זה מתייחדת המושבה-לשעבר כפר הדר בשמרנותה: מספר תושביה הוותיקים מוסיף להיות היום כפי שהיה בשנים הראשונות לקיומה.