נולד בפולין בשנת 1911, למד בחדר והועד ללמוד בישיבה כיאה לנכד מצאצאי רבנים.
עלה ארצה, צעיר ונמרץ מתוך רצון להגשים את הרעיון הציוני חלוצי. ביולי 1935 הצטרף לתנועת החלוץ והחל להכשיר עצמו לעליה כשהצטרף לקיבוץ שהחל להתארגן עוד בפולין. הקבוצה שעתידה היתה להקים קיבוץ בארץ ונכשלה מפאת חוסר תקציב ומצוקת העתים.
אברהם פנה למושבה הקטנה "הדר" שהיתה אז במלוא תפארתה, עבד כפועל "שכיר" בפרדסים ונאבק עם שאר הפועלים במושבה לעבודה עיברית. כתוצאה מתכונות אישיות ומחינוכו לערכים ואידיאלים של אותם הימים, עסק בפעילות ציבורית במוסדות שונים. בשנת 1949 נבחר לתפקיד רכז בלשכת העבודה, התקופה היא תקופת העליה ההמונית, אז דמתה הלשכה לחזית ולא ברור היה אם עובד לשכת העבודה יצא בשלום מעבודתו.
היה פעיל במו"מ לאיחוד הדר עם רמתיים ולאחר האיחוד היה חבר המועצה ולאחר מכן עד איחוד מגדיאל רמתיים להוד השרון שימש בתפקיד ואף היה חבר הנהלת מועצת העיר.
במשך כל פעילותו התנועתית ובתנועת הפועלים, דאג לקליטת עליה שהגיעה למושבה, דאג לעבודתם ולסידורם הראשוני. עשה הרבה על מנת להקים תשתית למקורות פרנסה בתעשיה, בחקלאות ובבניה. בשנת 1954 נכנס לעבוד כחבר מועצת הפועלים, מיד בלט בכושרו האירגוני והקים את המחלקה לאיגוד מקצועי לפועלי התעשיה. הקים יחד עם קבוצת אנשים את בנין האספקה ליד הצרכניה בהדר, שימש כשגריר נאמן של הדר ודאג לשמר את אופיה החקלאי, אך יותר מכך שימש כשגריר של ציבור הפועלים והיה להם לפה.
על פעולתו העניפה ועל תרומתו לחברה ולקהילה החליטה הועדה להעניק לו את אות יקיר העיר לשנת 1993.