מאיר שחם עבד שנים רבות בצרכנייה של הדר. את תחילת דרכו בהדר עשה מאיר, כרבים אחרים, כפועל בפרדס. הוא עבר טבילת אש בעבודת הטורייה ובהשקיה בפרדס גן יעקב, שהיה אחת החלקות שנכללו בעבר בפרדס שיפר. בתחילה עבד בצרכניה במשרה חלקית; וכשהצרכנייה התרחבה - הפכה משרתו בה למשרה מלאה. לאחר שנים מספר עזב מאיר את הצרכנייה, ועבר לעבוד בהנהלת פנקסים בסניף פתח תקוה של משרדי יכין-חק"ל. "כאן מצא סוף-סוף את מקומו," אומרת אשתו, אסתר. "במקום עבודתו החדש ידעו להעריך את דייקנותו ואת מסירותו לעבודה. למרות המרחק שהיה עליו לעבור בכל יום בדרכו מהבית למקום לא החסיר ימי עבודה, לא בימות החורף הגשומים ולא בחום הקיץ." מאיר עבד ביכין-חק"ל עד צאתו לגימלאות. אסתר שחם נשלחה להדר בשנת 1933 בסיוע מחלקת העלייה של הסוכנות. היא מספרת על ימיה הראשונים: "הגעתי לכפר הדר עם עוד כמה בחורות לעבודה חקלאית. בסוף אותה שנה הצטרפתי לקבוצת בחורים בוגרי מקוה ישראל. הם היו ארבעה בלבד, וביקשו להגדיל את קבוצתם. אחרי הצטרפה סגולה ברזובסקי (לימים קלמפנר). היו אלה ימים יפים וחסרי דאגה ליום המחר. "בשרון התכנס `חומר אנושי` אחר מאשר במושבות הברון: בעלי משקים שלא רצו בעבודה זרה," אמרה אסתר עוד. "כך הפכו מושבות השרון למעוזם של הפועלים החקלאיים המאורגנים. היו אלו השנים של נטיעת פרדסים צעירים ברחבי השרון באביב - והעבודה בפרדסים אלה העסיקה את הפועלים רוב ימות הקיץ. לא ייפלא אפוא שהוקם אז בהדר מטבח פועלים, נבנה צריף בית הפועלים, והתארגנה לשכת עבודה. בערבים, לפני סידור העבודה, שקקו שם חיים כבכוורת-דבורים." באותה תקופה הכירה אסתר את מאיר, שהחל לעבוד בצרכנייה, ולאחר זמן-מה הם נישאו. היה זה לאחר שאסתר עזבה את קבוצת ה"מקוואים", שבינתיים התאחדו עם קיבוץ כרית והתיישבו בכפר מנחם. באותה תקופה רכש ועד המושבה שטח אדמה נוסף בן שלושים דונם מיהודי בשם שפאק (רחוב הגשר). במסגרת תכנית הוועד לחלק את השטח לחלקות של דונם אחד, כדי להגדיל את מספר התושבים במקום, רכשו גם בני הזוג שחם מגרש בן דונם במחיר של חמישים לירות. "קיבלנו הלוואה מבנק `בניין וחקלאות` בראשותו של מר זוכוביצקי, ופרענו אותה בתשלומים במשך עשר שנים," מספרת אסתר. מכספי הלוואה זו התאפשר לבני הזוג לבנות את ביתם. שנתיים לאחר נישואיהם נולד בנם הבכור ישראל, ושנים אחדות לאחר מכן נולד הבן השני, יגאל; שניהם תושבי הוד השרון.
