זאב וילובסקי

קורות חיים
זאב וילובסקי הגיע תחילה לכפר מל"ל עם חברו מנדל. שניהם השתחררו מגדוד נהגי הפרדות שלחם בגליפולי במלחמת העולם הראשונה. "וילובסקי היה יוצא לחרוש עם צמד פרדות אנגליות. ובשל קולו החזק הקורא לפרדות `דיאו, דיאו`, היינו שומעים בהדר שוילובסקי יצא מכפר מל"ל", מספר מונס.
זאב וילובסקי רכש כעשרים דונם קרקע בהדר באמצעות חברת הכשרת הישוב. הדבר היה בסוף שנות ה-20. הוא נטע פרדס, ובנה לו צריף עץ שרצפתו אדמת חמרה וגגו עשוי פח. מלוחות פח הקים גם רפת לפרה, ובה שיכן את הפרד שקנה לחריש ולעבודות החוץ. הכוח הפיזי הרב שבו התברך איפשר לו גם להרים בקלות רבה שקי תבואה במשקל של מאה ק"ג. הוא נשא לאישה את שושנה, והביא אותה מפתח תקוה להדר. צריף העץ הדל היה בעיניהם כארמון רב תפארת. שושנה טיפלה בגן הירק ובפרה, אשר הניבה די חלב לצרכי הבית. במשך הזמן חדל זאב לצאת לחריש בשדות זרים, ובמקום זה שלח את הפרד עם פועל שקיבל באמצעות לשכת העבודה המקומית.
חייהם של בני הזוג התנהלו על מי מנוחות. הפרדס הניב פרי, ובמרוצת הזמן בנו בית נאה מוקף גינת פרחים. עם השנים חוסלה הרפת, ואת מקומה תפס לול עופות. בזמן מלחמת העולם השניה, כשענף הפרדסנות היה בשפל, לא הזניח וילובסקי את פרדסו. יחד עם ישראל אהרונוביץ זרע שטח תפוחי אדמה, שאת עיקר יבולו קנה הצבא הבריטי. בני הזוג וילובסקי היו עריריים. מדי שנה, בתקופת החופש הגדול, היתה שושנה מארחת בביתה את כל הילדים של אחיותיה. הבית היה מתמלא שמחה וששון, וקשרים רבים נרקמו בביקורים אלו בין הילדים האורחים, שבאו מן העיר, לבין ילדי הכפר המקומיים.
דבורה ואתי לבית מאזה מספרות, כי בילדותן היו קשרי חברות בינן לבין אחייניה של שושנה, ובמשך השנה היו מחכות בכיליון עיניים לביקור השנתי של האחיינים. אחד מהם הוא יצחק שחם שקרא לבנו זאב על שם דודו.
"לשושנה לא היו ילדים משלה, אך היא אהבה אותנו מאוד", אומרת דבורה. זאב היה פעיל בוועד המושבה, שימש כ"מוכתר" המושבה ("מוכתר" היה בזמנו תפקיד רשמי כלפי ממשלת המנדט, ובסמכותו היה לייצג את הכפר כלפי השלטונות ולאשר מסמכים רשמיים) ותקופה מסוימת גם כיו"ר הועד של הדר. לבני הזוג היה משק שכלל פרדס, לול וזוג פרדות.
זאב נפטר ב-1970 ושושנה נפטרה ב-1974.

(הרץ אפריים, כהן עמיחי, ימי הדר: סיפורו של כפר -הדר בהוד-השרון, הוד השרון, 1979)