מגדיאל

ביום י"ב מנחם אב תרפ"ד, יולי 1924 התכנסו 11 מהמייסדים בתל אביב, והחליטו על קניית אדמה על מנת להקים יחד ישוב חדש בארץ ישראל, שלא כרוב העולים באותה עלייה, שהקימו בתי קפה מסעדות וקיוסקים, אשר תל אביב נתמלאה בהם. אלה היו אנשים בורגנים, ציונים נציגי העלייה הרביעית, מפולין.

יהושע חנקין שהיה יושב ראש חברת "הכשרת הישוב" וכוּנָה גם "גואל האדמות" שמע על הקבוצה והציע לה את אדמות "פרדס מרגושס" בגבול בני ברק ורמת גן, כיום שכונת מרום נווה. כשהגיעו אנשי הקבוצה למקום נתגלה להם כי האדמה אינה מתאימה לחקלאות ודחו את ההצעה. חנקין הציע להם את אדמות "ביר עדס" והאדמות אכן התאימו. אלו היו שטחי קוצים, אבנים, שרצים ועוד. לא היה בשטח זכר להתיישבות, רק מזרחית למקום.

חנקין קנה 4,000 דונם אדמה מהאפנדים של "ביר עדס" ומכר אותה למייסדים. בזמן הצגת גבולות השטח המיועד לישוב החדש, עבר במקום אדם ששמו, שלמה לִיוֶר, אשר היה בדרכו לחפש עבודה, כשראה קבוצת אנשים, התקרב ושאל: "מה קורה פה?"

ענה ליור: "כן!"

וכך הצטרף לִיוֶר לקבוצה.

ומספר מייסדי מגדיאל היה ל-12.  

באיסרו חג סוכות שנת תרפ"ה-1924, עלו המייסדים על הקרקע והחלו לבנות את בתיהם.

12 מייסדי מגדיאל היו: שמואל יצחק הרמן, שבתי ספיבק, צבי אלינסקי, זאב וולקובסקי, נחום גרינבלט, חיים קולטון, יהושע פסמניק, שלמה יששכר ליור, יחזקאל גולדברג, יעקב הירש, שמחה בונים גרינברג, אריה גרינברג (לפי החתומים באסיפה הראשונה) (שמחה קליין, הצריף הראשון,2017)

  רקע מגדיאל

מגדיאל הוקמה בשנת 1924 ע"י אנשי העלייה הרביעית, בעיקר אנשי פולין וליטא. התנופה היישובית בארץ בין בשנים 1928-1924, שנות "העלייה הרביעית", נשאה אופי ייחודי בנוף ההתיישבותי: לא חלוצים חסרי כול שעבדו את אדמת הלאום שנרכשה בכספי הקרן הקיימת לישראל ומוסדות אחרים, ואף לא בעלי הון בינוני וגדול שפיתחו את המושבות ואת הערים, כי אם בעלי הון זעיר, עצמאיים שביקשו להקים בית ומשק חקלאי שיפרנס אותם, אם אפשר בלי לקבל סיוע מן המוסדות המופקדים על ההון הלאומי. רוב העולים פנו להתיישבות בערים כמו תל אביב וחיפה וחלקם פנה להתיישבות חקלאית חדשה בשרון ובשומרון, במושבות הוותיקות או בעמק יזרעאל. לרבים מהעולים שחיפשו את ההתיישבות הכפרית לא התאימה צורת החיים בקיבוצים ומצד שני גם לא במושבות הוותיקות. על כן פנו רבים מהם למושבים או להקמת מושבות חדשות.

אזור השרון שהיה `באמצע` כדברי זקיף, `אלוף מגדיאל` היווה "מקום פשרה בין נהלל לפתח תקווה" וגם `אמצע` מבחינה גיאוגרפית, וקרוב לתל אביב. בראשית שנות העשרים מצאו ראשוני מגדיאל מספר נקודות התיישבות והתחלה של היאחזות באדמות השרון הדרומי. המושבות רעננה הרצליה וכפר סבא, הוותיקה מכולן, המושב כפר מל"ל (עין חי) שהוקם שוב בשנת 1921. סמוך לנקודות הללו החלו במפעל ההתישבות של ההון הזעיר בשרון כשהמושבה הראשונה שנוסדה הייתה מגדיאל.

(עמית עירית, הפעילות ההתיישבותית היהודית בשרון הדרומי (1918 - 1929), דוקטורט אוני` עברית, 1993. חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996)