כפר הדר - המושבה

האדמות היו של השיח` שָאקֶר אָבּוּ קִישֶק, כ-20.000 דונם.

בין אדמות פתח תקווה בדרום, רמת השרון והרצליה במערב, רעננה בצפון ועין חי (כפר מל"ל) במזרח.

בשנת 1921 פרצו מאורעות בארץ, הערבים פרעו וגרמו נזקים ליהודים. אנשי השבט של אָבּוּ קִישֶק, ועוזריו, ערביי הסביבה, התנפלו על המושבות פתח תקווה וכפר סבא, נגרם נזק  והיו נפגעים בקרב היהודים. הבריטים ששלטו אז בארץ, הביאו את אבו קישק למשפט, ונגזר עליו לשלם קנס כספי רב. הוא נאלץ  למכור קרקעות שבבעלותו על מנת לכסות את תשלום הקנס, אלה היו האדמות שעליהן עומד כיום כפר הדר. יהושע חנקין רכש ממנו את הקרקעות הללו עבור ההתיישבות היהודית.

יהושע חנקין היה יושב ראש הכשרת היישוב וכונה גם  "גואל האדמות", הוא היה קונה אדמות מהערבים ומוכר אותן למתיישבים היהודים.

ב-4 ביוני 1924 נחתם הסכם, בין חנקין לשיח` אבו קישק, על קניית כ- 4000 דונם, תמורת 3 וחצי לא"י (לירות ארץ ישראליות) לדונם. אך את האדמות רצו לרכוש, שתי קבוצות של יהודים, אחת מווילנה והשניה קבוצת חסידי גור מפולין. הקבוצה של חסידי גור, הציעה סכום גבוה של 9  לא"י לדונם הסכום הגבוה הזה גרם לקבוצה מווילנה לרדת מהעניין. כמובן שהצעתם של חסידי גור התקבלה, אך באותה תקופה החל בפולין משבר כלכלי קשה והחסידים לא הצליחו לגייס את הכסף להשלמת העסקה, ונאלצו אף הם לרדת מהעניין. אז, חזר חנקין לתמונה ובשנת 1927, רכש את הקרקע ב- 5  לא"י לדונם, ומכרה למתיישבים היהודים.

ובשנות העשרים של המאה העשרים, התיישבו בדרום השרון בעלי הון זעיר - אנשי העלייה הרביעית - אשר ביקשו לעבוד בחקלאות. האזור נבחר כי האדמה במקום התאימה לפיתוח ענף ההדרים שנחשב אז לענף מבטיח כלכלית. וגם, שהיה קרוב לתל-אביב, שלמעשה, הייתה המרכז העירוני הקרוב והמתפתח שצרך תוצרת חקלאית.

למי מכר חנקין את האדמות?

  1. קבוצת איזקסון וחבריו, מוותיקי הארץ וענף ההדרים בה, שכללה את: יצחק רוקח, ד"ר לוי, ד"ר דונקנבלום, אוסטר, מנשה בכור ואחרים רכשה את הרכישה הגדולה ביותר כ- 1500 דונם.

  2. הציוני הקנדי בעל ההון, נחום שיפר ושותפו, יעקב הלפרין, רכשו יחדיו 1,000 דונם. שיפר בנה לו על הגבעה בשטח, את ביתו.

  3. קבוצה של בעלי אמצעים קטנים מתושבי הארץ שחלמו לעבור מהעיר לכפר, קבוצה זו רכשה 325 דונם.

    קבוצה זו הצטרפה לשיפר והלפרין 2 היזמים הפרטיים, מהם קיבלו 130 דונם למטרות ציבוריות וכך הגדילו את שטחם ל-455 דונם. האדמות רוכזו בסמוך לאדמות רמתיים. על 455 הדונם הוקמה מושבה שנקראה "כפר הדר" כיוון שרצו התושבים להתבסס על ענף פרי ההדר. לימים שונה השם ל"הדר"

    הגבולות: במערב רחוב ההכשרות, בדרום רחוב הפרדס, בצפון רחוב הבנים במזרח רחוב האורנים.

קבוצת האנשים שהתארגנה לקנות את השטח היו בעלי מקצועות חופשיים. הם החליטו להעניק שם למושבה - "הדר" ומאחר שבאותה תקופה, תנועת המושבים ייחדה כבר לעצמה את השם "מושב הדר", החליטו התושבים לאמץ לעצמם את השם "כפר הדר" ולאגודת המים שלהם קראו אגודת המים – "כפר הדר". לימים קוצר השם והיה ל"הדר"

 

מגדיאל 025 (1)   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שִכְתוּב הטקסט שנכתב על ידי הועד ונמצא בארכיון:

"לזכרון

בתחילת יוני 1924 קנינו קניה גמורה ומוחלטת, אחרי יגיעה במשך חודשים רבים, את האדמה הידועה בשם "אדמת אבו קישק", בשטח של 4197 דונם בגבולות מסוימים ועל פי התכנית החתומה בידי שני הצדדים, במחיר של 3 לירות מצריות לדונם. מקץ השנה ב-24 למאי 1925, בימי סידור ההעברה הרשמית על שמנו, יצא הקול, כי יהודים מפולניה עומדים לחתום חוזה עם אבו קישק על האדמה הזאת במחיר של 8 לי"מצ (לירות מצריות)  לדונם. כשנודע לנו שמשיגי הגבול האלה יהודים חרדים הם מחברי אגודת ישראל אחזנו בכל הצעדים שאפשר, ע"י בתי הדין של משרדי הרבנות ביפו וירושלים, בכדי להשפיע עליהם לבל יעשו את המעשה המחפיר הזה. למרות כל אלה נחתם החוזה והאדמה הועברה על שם ה"ה (האדונים הנכבדים) קמינר ורוזנצויג ומכאן שהקונים שילמו למוכרים רק חלק מהכסף, נשמרה האדמה ממושכנת לערבים, ואחרי הגיע זמן פרעון המשכנתא, העמדה האדמה למכירה פומבית ואנו רכשנוה מידי משרד ההוצאה לפועל, למען הציל כסף ישראל. הקונים שמשכנו את האדמה קבלו שטח מסוים תמורת הכספים שהשקיעו."

המייסדים היו: אריה אבטיחי, אפרים כהן, יצחק לב, שמחה קלריך, מרדכי קריתי (מסטצקין), נחום שיפר, יחיאל אורבוך, זאב ולובסקי, אריה משניבסקי, ויקטור נדז`י, רחל קיט, זאב ריזברג, שלמה שלום.

בכניסה לישוב נטעו המתיישבים, ברושים ושדרות עצי נוי 

הקימו מפעל מים משותף.

ניטעו וטופחו חורשות אורנים.

הוועד שנבחר לנהל את כפר הדר מנה חמישה חברים וביניהם: נחום שיפר – יושב ראש, אריה אבטיחי, שמחה קלריך, מרדכי קריתי ואפרים כהן.

בהדר התפתחה העבודה על טהרת הפועלים היהודים. אך בשטחים שבשכנות להם, כחלקות איזקסון, רוקח, גזונהייט ואנג`ל – כן הייתה עבודה ערבית.

סביב להדר, התרכזו גרעיני הכשרות, ארגונים להתיישבות קיבוצית ומושבית. בין היתר היו גרעיני ההכשרות: כרית, מחר, א"י ו`, קיבוץ, פועלים חקלאים, גבעת המעפילים, ספיח, בני גאולים,. גרעיני ההכשרות התרכזו ברחוב ההכשרות וכן ברחוב בתי הסוכנות. לימים הפכו גרעיני הכשרות אלו לקבוצים ויישובים בארץ ישראל.

 

גרעיני ההכשרה -

  • כרית  -  הפך להיות קבוץ   כפר מנחם
  • מחר   -   הפך להיות קבוץ   גברעם
  • קיבוץ א"י – ו`  - הפך להיות קבוץ עין דור
  • ספיח -  הפך להיות קבוץ בית קמה
  • הכשרה בשם קיבוץ הפכה להיות קבוץ גזית
  • פועלים חקלאיים הפך להיות רישפון
  • גבעת המעפילים (הנוער הציוני) הפכה להיות קבוץ ניצנים
  • בני גאולים הפך להיות מושב גאולים
  • בסיס אופק שהיה מעבר לרחוב ההכשרות הפך להיות קבוץ נבטים השטח הפך לגני צבי

 

וועד הכפר אף סייע והקים להם בתי סוכנות שיהיו למגורים לפועלים מן ההכשרות.

בשנים 1930 – 1933 ניטעו בכפר הדר יותר מ-500 דונם של פרדסים ובגוש שמדרום לכפר הדר עוד כ-3,500 דונם של פרדסים. 

בין השנים 1932 – 1936  החלו  רווחה ושגשוג בפרדסים. ואז החלו  נשים רבות להגיע ולעבוד בפרדסים. בכל פרדס גדול הוקם בית אריזה שסיפק שפע עבודה במשך כל תקופת החורף. כולם עבדו באריזה. הבחורות היו בוררות ועוטפות והגברים עסקו בעיקר כקוטפים, מגישים, אורזים, נגרים וסבלים.

 

מלחמת העולם השנייה שהתרחשה בין השנים 1939 – 1945, גרמה למשבר בענף ואי אפשר היה לייצא תפוזים לאירופה, והפרדסנים עם עובדיהם, נאלצו לנטוש את הפרדסים. הפירות נרקבו על העצים והתושבים נותרו ללא מקור פרנסה.

עם קום המדינה החלה תקופת התאוששות. זנים חדשים התפתחו ובאו לעולם: קלמנטינות, ולנסיה, טבורי ואשכוליות. ושוב הפך הפרדס למקור הכנסה חשוב לפרדסנים.

המתיישבים עסקו אף בפיתוח משתלות עצי הדר, אבטיחים, ירקות וכן משק חי: עיזים ולולים קטנים.

מסביב לבתי המתיישבים נבנה המשק שכלל: לול, גינת ירק ועצי פרי.

מאיר אברמוביץ היה עובר עם משאיתו ברחבי הכפר ומעמיס עליה את התוצרת, תותים ותרד לרוב, מובילם לשוק הסיטונאי בתל אביב

בתקופה מאוחרת יותר היה מסיע נפתלי ענני את תנובת האדמה הפוריה.

 

בדרך כפר הדר פעלה המאפייה, שהייתה שייכת לשתי משפחות תרח ופרויליך. המאפייה הוקמה בשנות ה-30 המאוחרות – 1947 לערך ואחר עברה לרמתיים. במאפייה היה תנור גדול. שמעון תרח חילק את הלחמים בבתים, במטבחי הפועלים ובגרעיני ההכשרה. 

בימי שישי בצהריים הביאו תושבי הדר את החמין הביתי בסירים והניחו בתנור המאפייה וביום שבת לאחר התפילה בבית הכנסת היו נושאים את החמין לביתם.

רק בשנת 1937 התחברה הדר אל רשת החשמל.

רשמה: שמחה קליין-הצריף הראשון, 2017