כפר הדר.
כפר הדר – המושבה נוסדה ב-1927
אדמות הכפר כ-20.000 דונם, היו שייכות לשֵיחים, שָאקֶר אָבּוּ קִישֶק ולאבו פָיָאד.
המקום, בין אדמות פתח תקווה בדרום, רמת השרון והרצליה במערב, רעננה בצפון ורמתיים במזרח.
ב- 1921 פרצו מאורעות בארץ, הערבים פרעו וגרמו נזקים ליהודים. אנשי שבטו של אָבּוּ קִישֶק ועוזריו, ערביי הסביבה, התנפלו על המושבות פתח תקווה וכפר סבא, שנגרם להם נזק והיו נפגעים בקרב התושבים היהודים. הבריטים, ששלטו אז בארץ, שפטו את אבו קישק ובית המשפט גזר עליו קנס כספי רב.
כדי לשלם את הקנס, נאלץ אבו קישק למכור קרקעות שבבעלותו, אלה האדמות שעליהן עומד כיום כפר הדר.
יהושע חנקין, יושב ראש הכשרת היישוב שכונה גם "גואל האדמות", נהג לקנות אדמות מהערבים ולמכור אותן למתיישבים יהודים.
והוא אשר רכש את הקרקעות של כפר הדר עבור המתיישבים היהודים.
ב-4 ביוני 1924 נעשה הסכם בין חנקין לשיח` אבו קישק על רכישת כ- 4000 דונם, תמורת שלוש וחצי לא"י (לירות ארץ ישראליות) לדונם עבור מתיישבים יהודים. באותו זמן רצו שתי קבוצות של יהודים גם הן לרכוש את האדמות: קבוצה מווילנה וקבוצת חסידי גור מפולין. קבוצת חסידי גור הציעה לאבו קישק סכום גבוה של תשע לא"י לדונם וסכום זה גרם לקבוצה מווילנה לרדת מהעניין. כמובן שהצעתם של חסידי גור התקבלה וההסכם עם חנקים הופר. אך, באותה תקופה החל בפולין משבר כלכלי קשה וחסידי גור לא הצליחו לגייס את הכסף להשלמת העסקה ונאלצו לרדת מהעניין. כתוצאה ממשבר זה חזר חנקין לתמונה ובשנת 1927 רכש את אדמות אבו קישק, בחמש לא"י לדונם, ומכר אותן למתיישבים היהודים.
למי מכר חנקין את האדמות?
- קבוצת איזקסון וחבריו, מוותיקי הארץ וענף ההדרים בה, כללה את: צבי איזקסון, יצחק רוקח, ד"ר יצחק לוי, ד"ר דונקנבלום, אוסטר, מנשה בכור ואחרים. אנשי קבוצה זו רכשו כ- 1500 דונם.
- נחום שיפר, הציוני הקנדי בעל ההון, ושותפו יעקב הלפרין רכשו יחדיו 1,000 דונם. על הגבעה בנה לו שיפר את ביתו.
- קבוצת בעלי אמצעים קטנים מתושבי הארץ, שחלמו לעבור מהעיר לכפר, רכשו 325 דונם והצטרפו לשיפר והלפרין שני היזמים הפרטיים. מהם קיבלו 130 דונם למטרות ציבוריות וכך הגדילו את שטחם ל-455 דונם.
האדמות רוכזו בסמוך לאדמות רמתיים. בקבוצה זו היו בעלי מקצועות חופשיים, שהחליטו להעניק למושבה החדשה את השם "מושב הדר" , כיוון שרצו להתבסס על ענף פרי ההדר. תנועת המושבים ייחדה כבר לעצמה את השם "מושב הדר" לכן החליטו התושבים לאמץ לעצמם את השם "כפר הדר". לאגודת המים שלהם קראו "אגודת המים כפר הדר". ב-1929 קוצר שם היישוב ל"הדר".
בשנות העשרים של המאה ה-20 התיישבו בדרום השרון בעלי הון זעיר, אנשי העלייה הרביעית, אשר ביקשו לעבוד בחקלאות. אזור זה נבחר כי האדמה במקום התאימה לפיתוח ענף ההדרים שנחשב אז לענף מבטיח כלכלית. יתרון נוסף הקרבה לתל-אביב, שהייתה המרכז העירוני הקרוב והמתפתח שצרך תוצרת חקלאית.
גבולות הדר: רחוב ההכשרות במערב, רחוב הפרדס בדרום, רחוב הבנים בצפון ורחוב האורנים במזרח.
מייסדי הדר: אריה אבטיחי, אפרים כהן, יצחק לב, שמחה קלריך, מרדכי קריתי (מסטצקין), נחום שיפר, יחיאל אורבוך, זאב ולובסקי, אריה משניבסקי, ויקטור נדז`י, רחל קיט, זאב ריזברג ושלמה שלום.
בכניסה לישוב נטעו המתיישבים ברושים ושדרות עצי נוי. הקימו מפעל מים משותף - אגודת המים כפר הדר וניטעו וטופחו חורשות אורנים.
חמישה חברים נבחרו לנהל את כפר הדר: נחום שיפר – יושב ראש, אריה אבטיחי, שמחה קלריך, מרדכי קרייתי ואפרים כהן.
בהדר התבססה העבודה על טהרת הפועלים היהודים. אך בשטחים של איזקסון, רוקח, גזונהייט ואנג`ל – העסיקו גם פועלים ערבים.
גרעיני הכשרות
לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה הגיעו לארץ עולים, שחלקם שאפו להקים ישובים המבוססים על חקלאות. הם נשלחו לישובים קיימים על מנת ללמוד איך עובדים ומקימים יישוב.
סביב להדר, התרכזו גרעיני הכשרות כאלה, באזור שלימים נקרא רחוב ההכשרות ובתי הסוכנות. ועד הכפר סייע להם והקים עבורם בתי מגורים. אנשי הכשרות אלה הקימו קבוצים ויישובים בארץ ישראל.
גרעיני ההכשרה שיצאו מהדר להקים ישובים חדשים:
- כרית - הפך להיות קבוץ כפר מנחם
- מחר - הפך להיות קבוץ גברעם
- קיבוץ א"י(ארץ ישראל) ו` - הפך להיות קבוץ עין דור
- ספיח - הפך להיות קבוץ בית קמה
- הכשרה בשם קיבוץ הפכה להיות קבוץ גזית
- פועלים חקלאיים הפך להיות רישפון
- הכשרה בשם גבעת המעפילים (הנוער הציוני) הפכה להיות קבוץ ניצנים
- בני גאולים הפך להיות מושב גאולים
- בסיס אופק שהיה מעבר לרחוב ההכשרות הפך להיות קבוץ נבטים ולימים לשכונת גני צבי
בשנים 1930 – 1933 ניטעו בכפר הדר יותר מ-500 דונם פרדסים ובגוש שמדרום לכפר הדר עוד כ-3,500 דונם.
המתיישבים גידלו עצי הדר, אבטיחים, ירקות וכן משק חי של עיזים ותרנגולות.
סביב בתי המתיישבים נבנה משק חקלאי שכלל: לול, גינת ירק ועצי פרי.
מאיר אברמוביץ נהג לעבור עם משאיתו בין בתי הכפר, להעמיס את התוצרת החקלאית ולהובילה לשוק הסיטונאי בתל אביב. בתקופה מאוחרת עשה זאת נפתלי ענני.
בדרך כפר הדר פעלה מאפיית לחם, שהייתה שייכת למשפחת פרויליך. המאפייה הוקמה בשנות ה-30 המאוחרות וב- 1945 לערך הועברה לרמתיים. במאפייה היה תנור גדול. שמעון תֶרַח מכר את הלחמים לתושבי הבתים, למטבחי הפועלים ולגרעיני ההכשרות. את התנור היו מכבים ביום שישי בצהרים והוא נשאר חם עד שבת בבוקר. תושבי הכפר נהגו להביא את סירי החמין ביום שישי אחר הצהריים ולהכניסם לתנור הכבוי. בשבת בבוקר, לאחר התפילה בבית הכנסת, היו אוספים את הסירים לביתם.
רק בשנת 1937 חוברה הדר אל רשת החשמל.
רשמה: שמחה קליין, הצריף הראשון, 2020