כפר הדר.
כפר הדר – המושבה 1927
אדמות הכפר כ-20.000 דונם, היו שייכות לשֵיח הבדואי, שָאקֶר אָבּוּ קִישֶק ולאָבּוּ פָיָאד.
בשנת 1921 פרצו מאורעות בארץ, הערבים פרעו וגרמו נזקים ליהודים. אנשי שבטו של אָבּוּ קִישֶק, ועוזריו, ערביי הסביבה, התנפלו על המושבות פתח תקווה וכפר סבא, גרמו לנזק ולנפגעים בקרב היהודים. הבריטים ששלטו אז בארץ, הביאו את אבו קישק למשפט, ונגזר עליו לשלם קנס כספי רב.
כדי לשלם את הקנס, נאלץ אבו קישק למכור קרקעות שבבעלותו, ואלה האדמות שעליהן הוקמה כפר הדר.
יהושע חנקין יושב ראש הכשרת היישוב, שכּוּנָה גם "גואל האדמות", היה קונה אדמות מהערבים ומוכר אותן למתיישבים היהודים והוא זה אשר רכש את אדמותיו של אבו קישק עבור ההתיישבות היהודית בכפר הדר.
ב-4 ביוני 1924 נחתם הסכם, בין חנקין לשיח` אבו קישק, על רכישת כ- 4000 דונם, תמורת 3 וחצי לא"י (לירות ארץ ישראליות) לדונם. את האדמות רצו לרכוש, שתי קבוצות של יהודים, אחת מווילנה שבליטא והשנייה קבוצת חסידי גור מפולין. קבוצת חסידי גור, הציעה סכום של 9 לא"י לדונם שהיה גבוה וגרם לקבוצה מווילנה לרדת מהעניין. כמובן שהצעתם של חסידי גור התקבלה, אך באותה תקופה החל בפולין משבר כלכלי קשה והחסידים לא הצליחו לגייס את הכסף להשלמת העסקה ונאלצו לרדת מהעניין. חנקין חזר לתמונה ובשנת 1927, רכש את אותה הקרקע ב- 5 לא"י לדונם, ומכר אותה למתיישבים בכפר הדר. שהיו בעלי אמצעים קטנים - אנשי העלייה הרביעית - אשר ביקשו לעבוד בחקלאות. האזור נבחר כי האדמה במקום התאימה לפיתוח ענף ההדרים שנחשב אז לענף מבטיח כלכלית. ובנוסף היה קרוב "לעיר הגדולה" תל-אביב, שלמעשה, הייתה המרכז העירוני הקרוב והמתפתח שצרך תוצרת חקלאית.
למי עוד מכר חנקין את האדמות באזור?
- לקבוצת איזקסון וחבריו, מוותיקי הארץ וענף ההדרים בה, שכללה את: צבי איזקסון, יצחק רוקח, ד"ר לוי, ד"ר דונקנבלום, אוסטר, מנשה בכור ואחרים, שביצעה את הרכישה הגדולה ביותר, כ- 1500 דונם.
- לנחום שיפר הציוני הקנדי בעל ההון ושותפו, יעקב הלפרין, שרכשו יחדיו 1,000 דונם. שיפר בנה לו על הגבעה בשטח, את ביתו.
- לקבוצה של בעלי אמצעים קטנים מתושבי הארץ, שחלמו לעבור מהעיר לכפר, קבוצה זו רכשה 325 דונם והצטרפה לשיפר והלפרין 2 היזמים הפרטיים, מהם קיבלו 130 דונם למטרות ציבוריות וכך הגדילו את שטחם ל-455 דונם. האדמות רוכזו בסמוך לאדמות רמתיים. בקבוצה זו היו בעלי מקצועות חופשיים, שהחליטו להעניק למושבה החדשה את השם, " מושב הדר" , כיוון שרצו להתבסס על ענף פרי ההדר. מאחר, שבאותה תקופה, תנועת המושבים ייחדה כבר לעצמה את השם "מושב הדר", החליטו התושבים לאמץ לעצמם את השם "כפר הדר" ולאגודת המים שלהם קראו אגודת המים – "כפר הדר". ב-1929 קוצר השם, ל"הדר"
גבולות הדר: רחוב ההכשרות במערב, רחוב הפרדס בדרום, רחוב הבנים בצפון ורחוב האורנים במזרח.
המייסדים היו: אריה אבטיחי, אפרים כהן, יצחק לב, שמחה קלריך, מרדכי קריתי (מסטצקין), נחום שיפר, יחיאל אורבוך, זאב ולובסקי, אריה משניבסקי, ויקטור נדז`י, רחל קיט, זאב ריזברג, שלמה שלום.
חברי הוועד הראשונים שנבחרו לנהל את כפר הדר היו חמישה חברים : נחום שיפר – יושב ראש, אריה אבטיחי, שמחה קלריך, מרדכי קריתי ואפרים כהן.
בכניסה לישוב נטעו המתיישבים, ברושים משני צדי הדרך ושדרות עצי נוי
הקימו מפעל מים משותף, "אגודת המים" כפר הדר.
ניטעו וטופחו חורשות אורנים.
בהדר התפתחה העבודה על טהרת הפועלים היהודים. אך בשטחים השכנים להם, כחלקות איזקסון, רוקח, גזונהייט ואנג`ל – הייתה גם עבודה ערבית.
בשנים 1930 – 1933 ניטעו בכפר הדר יותר מ-500 דונם של פרדסים ובגוש שמדרום לכפר הדר עוד כ-3,500 דונם של פרדסים.
בין השנים 1932 – 1936 החלו רווחה ושגשוג בפרדסים. ונשים רבות החלו לעבוד בם. בכל פרדס גדול הוקם בית אריזה שסיפק שפע עבודה במשך כל תקופת החורף. כולם עבדו בבית האריזה. הבחורות היו בוררות ועוטפות את הפרי והגברים עסקו בעיקר כקוטפים, מגישים, אורזים, נגרים וסבלים.
שִכְתוּב הטקסט שנכתב על ידי הועד ונמצא בארכיון:
"לזכרון בתחילת יוני 1924 קנינו קניה גמורה ומוחלטת, אחרי יגיעה במשך חודשים רבים, את האדמה הידועה בשם "אדמת אבו קישק", בשטח של 4197 דונם בגבולות מסוימים ועל פי התכנית החתומה בידי שני הצדדים, במחיר של 3 לירות מצריות לדונם. מקץ השנה ב-24 למאי 1925, בימי סידור ההעברה הרשמית על שמנו, יצא הקול, כי יהודים מפולניה עומדים לחתום חוזה עם אבו קישק על האדמה הזאת במחיר של 8 לי"מצ (לירות מצריות) לדונם. כשנודע לנו שמשיגי הגבול האלה יהודים חרדים הם מחברי אגודת ישראל אחזנו בכל הצעדים שאפשר, ע"י בתי הדין של משרדי הרבנות ביפו וירושלים, בכדי להשפיע עליהם לבל יעשו את המעשה המחפיר הזה. למרות כל אלה נחתם החוזה והאדמה הועברה על שם ה"ה (האדונים הנכבדים) קמינר ורוזנצויג ומכאן שהקונים שילמו למוכרים רק חלק מהכסף, נשמרה האדמה ממושכנת לערבים, ואחרי הגיע זמן פרעון המשכנתא, העמדה האדמה למכירה פומבית ואנו רכשנוה מידי משרד ההוצאה לפועל, למען הציל כסף ישראל. הקונים שמשכנו את האדמה קבלו שטח מסוים תמורת הכספים שהשקיעו."
בהדר התרכזו גרעיני הכשרות כמו:
כרית, מחר, א"י ו`, קיבוץ, פועלים חקלאים, גבעת המעפילים, ספיח, בני גאולים,. גרעיני ההכשרות התרכזו באזור רחוב ההכשרות וכן ברחוב בתי הסוכנות.
לימים הפכו גרעיני הכשרות אלו לקבוצים ויישובים בארץ ישראל.
גרעיני ההכשרות שיצאו מהדר -
- כרית - הפך להיות קבוץ כפר מנחם
- מחר - הפך להיות קבוץ גברעם
- קיבוץ א"י – ו` - הפך להיות קבוץ עין דור
- ספיח - הפך להיות קבוץ בית קמה
- הכשרה בשם קיבוץ הפכה להיות קבוץ גזית
- פועלים חקלאיים הפך להיות רישפון
- גבעת המעפילים (הנוער הציוני) הפכה להיות קבוץ ניצנים
- בני גאולים הפך להיות מושב גאולים
- בסיס אופק שהיה מעבר לרחוב ההכשרות הפך להיות קבוץ נבטים השטח הפך לגני צבי
ועד הכפר אף סייע והקים להם בתי סוכנות שיהיו מגורים לפועלים מן ההכשרות.
מלחמת העולם השנייה שהתרחשה בין השנים 1939 – 1945, גרמה למשבר בענף הפרדסנות ואי אפשר היה לייצא תפוזים לאירופה, הפרדסנים עם עובדיהם, נאלצו לנטוש את הפרדסים. הפירות נרקבו על העצים והתושבים נותרו ללא מקור פרנסה.
עם קום המדינה 1948, החלה תקופת התאוששות. זנים חדשים התפתחו ובאו לעולם: קלמנטינות, ולנסיה, טבורי ואשכוליות. ושוב הפך הפרדס למקור הכנסה חשוב לפרדסנים.
המתיישבים עסקו אף בפיתוח משתלות עצי הדר, אבטיחים, ירקות וכן משק חי: עיזים ולולים קטנים.
בחצרות הבתים הקימו המתיישבים את המשק שכלל: לול, גינת ירק ועצי פרי.
מאיר אברמוביץ היה עובר עם משאיתו ברחבי הכפר ומעמיס עליה את התוצרת, תותים ותרד לרוב ומוביל אותה לשוק הסיטונאי בתל אביב. בתקופה מאוחרת עשה זאת נפתלי ענני .
בדרך כפר הדר פעלה המאפייה עם תנור גדול, שהייתה שייכת לשתי משפחות, תרח ופרויליך. המאפייה הוקמה בשנות ה-30 המאוחרות ופעלה עד 1947 לערך אחר עברה לרמתיים. שמעון תרח חילק את הלחמים בין הבתים, במטבחי הפועלים ובגרעיני ההכשרה.
בימי שישי בצהריים נהגו תושבי הדר להביא את סירי החמין הביתי והניחו אותם בתנור המאפייה, בשבת לאחר התפילה בבית הכנסת היו לוקחים איש איש את החמין לביתו.
רק בשנת 1937 התחברה הדר אל רשת החשמל.
רשמה: שמחה קליין-הצריף הראשון, 2017