רמתיים.
רמתיים, המושבה - 1925
את המייסדים שבאו להקים יישוב במקום הקדימו כמה משפחות חלוצות, שהתמקמו פה עוד טרם נקבע שמו. והן:
משפחות ביצ'קוב שרכשה את הקרקע כבר בסוף המאה ה-19.
משפחת גליניק, שרכשה קרקע ב-1912 והתיישבה בה ב-1923.
משפחת כהן שרכשה אדמות ב-1914.
משפחת קאופמן שרכשו ב-1924 אדמה שחלק ממנה היא כיום (2020), גבעת הכיבוש.
ולואי רוזנבלום שרכש אדמות עבור בני משפחתו שיעלו לארץ ישראל, וב- 1923 כבר התיישבו בין רחוב המקשר לירקונה ולימים יקרא "יישוב לואי רוזנבלום".
בחודש תמוז תרפ"ה, יולי 1925, נרכשו האדמות עליהן הוקמה המושבה רמתיים, בידי 13 חלוצים, שכונו "הקבוצה ההולנדית", כי למדו חקלאות בהולנד או "הרווקים", כי רובם לא היו נשואים. הקבוצה החליטה ביחד להקים ישוב בארץ ישראל.
המייסדים רכשו 200 דונם אדמה מידי חברת "גאולה". להקים עליה ישוב.
היישוב החדש כלל בנוסף ל-5 החלקות של המשפחות החלוצות, עוד 15 חלקות פרטיות ו-2 מגרשים ציבוריים. בתחילה הוקם על הגבעה הדרומית, במגרש הציבורי(במקום בו היתה לימים תחנת אגד לכיוון צפון), צריף ששימש כמחסן בו אוחסן כל רכוש הקבוצה, משק החי, מספוא וזבל כימי. מאוחר יותר קנתה הקבוצה צריף נוסף והעמידה אותו על הגבעה מצפון למחסן והוא שימש למרכז חיי המתיישבים. בו התנהלו:
• מזכירות המקום.
• גן ילדים,
• מרפאה.
• מחסן לבעלי חיים.
• מחסן כלי עבודה ודשן.
• בו נערכו אספות המתיישבים.
בפי כל נקרא הצריף - "צריף ההולנדים".
המתיישבים כל אחד, החל לבנות את ביתו. את הבתים בנו ממערב ולאורך מה שקרוי היה "טאריק אל-סולטן" כיום דרך רמתיים. לאחר שהתיישבו הציע אָברהם גפני את השם "רמתיים". כביטוי לטופוגרפיה של השטח שבה היו 2 גבעות רמות ושקע ביניהן. רמה אחת הייתה מדרום, ליד תחנת הדלק של חברת "דלק" והרמה השנייה הייתה מצפון במקום בו עומדת כיום 2020 העירייה.
השם רמתיים התקבל ברוב קולות.
בשנת 1927 העמיד קרל-יוסף האוטהקר מהולנד, קרן לרכישת אדמות נוספות ביישוב. בכסף זה קנה אריך-בנימין מוזס מהשיח, שאקר אבו קישק, 360 דונם נוספים, אותם חילק ל-18 חלקות ועליהן התיישבה קבוצה נוספת שנקראה "קבוצת האוטהקר". כהוקרה להאוטהקר, הוחלט לקרוא על שם בנו, רחוב ביישוב, לימים שונה שם הרחוב לבן גוריון ולידו קראו שדרה על שם האוטהקר. האוטהקר נפטר בשנת 1967.
בשנת 1927, היו ברמתיים 13 משפחות: דב קנטרוביץ, אריך מוזס, יעקב אא, משה לוין, שמואל אמסטרדמר-אמסטרדם, יחיאל בראון, יוסף קריגר, יעקב שפר, שלום לרנר, אברהם גפני, יוסף בינדר, יהודה היכל-טמפלינסקי ומאיר שְׂחָפ.
ליד כל בית עמדה רפת עם שתי פרות, לול עם כמאה עופות, ופרדס התחלתי של חמישה דונמים. תכנון המושבה כמו גם הכנת התכניות והמפרטים לבניית הבתים ומבני השירות נעשו על ידי המחלקה להתיישבות חקלאית. בכל חלקה הוקמו שלושה מבנים: בית מגורים, לול ורפת. הלול הוקם ראשון, ולאחר שסיימו לבנותו השתכנה בו המשפחה עד לסיום בניית בית המגורים. כל המבנים במושבה מלבד בתי המגורים של גפני וקנטרוביץ, נבנו על ידי הסוכנות היהודית.
מהולנד הובאו ארצה תרנגולות, פרות הולנדיות משובחות, עיזים וארנבות.
בשנת 1928 קנה במושבה מוריס-משה לוין חלקה בת 14 דונמים (השטח מרחוב הבנים עד אנשי בראשית, מבני ברית עד האורנים ש.ק.) ונטע בה פרדס. בשנת 1934 חפר במקום באר (באזור מגרש החניה של אזור המלאכה ברחוב בני ברית, 2020 ש.ק.), שהיתה היחידה שנחפרה בשטח המקורי של המושבה ואפשרה לתושבי רמתיים להתנתק מאספקת המים ממגדיאל. עד אז משכו תושבי רמתיים צינור מים והבאר של מגדיאל.
מיהו יוסף הַאוּטהָקֶר? נדבן ציוני הולנדי, שתרם כספים רבים ועזר לרמתיים ולישוב היהודי.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוקמה חברת "מָבּוּע" לאספקת מים. 1934 הוקם בית הספר הראשון, החלו לקום ברמתיים שכונות - 1935 שכונת פועלים א',
לאורך הכביש הראשי (דרך רמתיים) הוקמו: תחנת דלק של משפחת אמסטרדמר, חנויות ובתי מלאכה, בתי קפה ומסעדות. הקיוסק של משפחת אופטובסקי (במקום בו עמדה החנות "מ.א.ש" עד 2022) שימש כמקום מפגש כי היה בו מַקְֶלֶט רדיו ובצמוד לו תא טלפון ציבור.
שלום ודורה לרנר הקימו את המסעדה הראשונה (פיצה דומינוס" 2022), שאחר הצהרים והערב שימשה כמועדון שחמט ומקום למסיבות והרצאות.
ערב קום המדינה מנתה רמתיים 1500 תושבים על שטח של 2,300 דונם.
לאחר הקמת המדינה, 1948 נקלטו בה כ-600 עולים חדשים, ששוכנו במעברות, שם שהו זמן מה והועברו לנווה הדר, כפר הניצחון(גני צבי) ונווה נאמן, שהיו לימים שכונות עולים ברמתיים.
בשנת 1949 הפכה רמתיים למועצה הראשונה במדינת ישראל.
ב 1951 התמזגה רמתיים עם הדר והיישוב נקרא "הדר רמתיים". ב-1963 התאחדה הדר רמתיים עם רמת הדר ושם היישוב נשאר הדר רמתיים עד לאיחוד 4 המושבות ב-1964.
רשמה: שמחה קליין, הצריף הראשון