רמתיים.
רמתיים, המושבה - 1925
את המייסדים שבאו להקים יישוב במקום הקדימו חמש משפחות חלוצות, שהתמקמו פה עוד טרם נקבע שמו של היישוב והן:
משפחות ביצ'קוב שרכשה את הקרקע כבר בסוף המאה ה-19.
משפחת גליניק, שרכשה קרקע ב-1912 והתיישבה בה ב-1923.
משפחת כהן שרכשה אדמות ב-1914.
משפחת קאופמן שרכשו ב-1924 אדמה שחלק ממנה היא כיום (2020), גבעת הכיבוש.
לואי רוזנבלום שרכש אדמות עבור בני משפחתו . ב- 1923 כבר התיישבו אחדים מבני משפחתו בין רחוב המקשר לירקונה, לימים יקרא "יישוב לואי רוזנבלום".
13 המייסדים, שכונו "הקבוצה ההולנדית" מאחר ולמדו חקלאות בהולנד או "הרווקים", כי רובם לא היו נשואים, החליטו ביחד להקים ישוב בארץ ישראל. הקבוצה כללה את משפחות דב קנטרוביץ, אריך מוזס, יעקב אא, משה לוין, שמואל אמסטרדמר-אמסטרדם, יחיאל בראון, יוסף קריגר, יעקב שפר, שלום לרנר, אברהם גפני, יוסף בינדר, יהודה היכל-טמפלינסקי ומאיר שְׂחָפ.
בחודש תמוז תרפ"ה, יולי 1925, רכשו המייסדים 200 דונם אדמה מידי חברת "גאולה". להקים עליה ישוב.
היישוב החדש כלל בנוסף ל-5 החלקות של המשפחות החלוצות, עוד 13 חלקות של ההולנדים ו-2 מגרשים ציבוריים על שתי הגבעות הרמות, שעל שמן נקראה רמתיים בשמה. אחת בדרום ואחת בצפון המושבה.
בתחילה הוקם על הגבעה הדרומית, במגרש הציבורי(במקום בו היתה לימים תחנת אגד לכיוון צפון), צריף ששימש כמחסן בו אוחסן כל רכוש הקבוצה, משק החי ומספוא . מאוחר יותר קנתה הקבוצה צריף נוסף והעמידה אותו על הגבעה על יד המחסן והוא שימש למרכז חיי המתיישבים. בו התנהלו:
• מזכירות המקום.
• גן ילדים,
• מרפאה.
• מחסן לבעלי חיים.
• מחסן כלי עבודה ודשן.
• בו נערכו אספות המתיישבים.
הצריף נקרא בפי כל "צריף ההולנדים".
המתיישבים כל אחד, החל לבנות את ביתו. את הבתים בנו ממערב ולאורך מה שנקרא "טאריק אל-סולטן" כיום רחוב בן גמלא. לאחר שהתיישבו הציע אָברהם גפני את השם "רמתיים". כביטוי לטופוגרפיה של השטח שבה היו 2 גבעות רמות ושקע ביניהן. רמה אחת הייתה מדרום, ליד תחנת הדלק של חברת "דלק" והרמה השנייה הייתה מצפון במקום בו עומדת כיום 2020 העירייה.
השם רמתיים התקבל ברוב קולות.
תכנון המושבה כמו גם הכנת התכניות והמפרטים לבניית הבתים ומבני השירות נעשו על ידי המחלקה להתיישבות חקלאית. בכל חלקה הוקמו שלושה מבנים: בית מגורים, לול ורפת. הלול הוקם ראשון, ולאחר שסיימו לבנותו השתכנה בו המשפחה עד לסיום בניית בית המגורים. כל המבנים במושבה מלבד בתי המגורים של גפני וקנטרוביץ, נבנו על ידי הסוכנות היהודית.
לסיכום: ליד כל בית עמדה רפת עם פרות, לול עופות, ופרדס התחלתי של חמישה דונם.
בשנת 1927 העמיד יוסף האוטהקר נדבן ציוני הולנדי, שתרם כספים רבים ועזר לרמתיים ולישוב היהודי. קרן לרכישת אדמות נוספות ביישוב. בכסף זה קנה אריך-בנימין מוזס מהשיח, שאקר אבו קישק, 360 דונם נוספים, אותם חילק ל-18 חלקות ועליהן התיישבה קבוצה נוספת שנקראה "קבוצת האוטהקר". כהוקרה להאוטהקר, הוחלט לקרוא על שמו רחוב ביישוב, לימים שונה שם הרחוב לבן גוריון ולידו קראו שדרה על שם בנו שנפטר צעיר, קרל האוטהקר.
יוסף האוטהקר נפטר בשנת 1967.
באותה שנה היו ברמתיים בנוסף לחמש המשפחות החלוצות, 13 משפחות המייסדים ו-18 המשפחות מקבוצת האוטהקר.
מהולנד הובאו ארצה תרנגולות, פרות הולנדיות משובחות, עיזים וארנבות.
בשנת 1928 קנה במושבה מוריס-משה לוין חלקה בת 14 דונם (השטח מרחוב הבנים עד אנשי בראשית ומבני ברית עד האורנים ש.ק.) ונטע בה פרדס. בשנת 1934 חפר במקום באר (באזור מגרש החניה של אזור המלאכה ברחוב בני ברית, 2020 ש.ק.), שהיתה הראשונה שנחפרה בשטח המושבה ואפשרה לתושבי רמתיים להתנתק מאספקת המים ממגדיאל. עד אז משכו תושבי רמתיים צינור מים מהבאר של מגדיאל.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוקמה חברת "מָבּוּע" לאספקת מים.
1934 הוקם בית הספר הראשון, ברמתיים החלו לקום שכונות כמו: שכונת פועלים א' 1935 .
לאורך הכביש הראשי (דרך רמתיים) הוקמו: תחנת דלק של משפחת אמסטרדמר, חנויות ובתי מלאכה, בתי קפה ומסעדות.
הקיוסק של משפחת אופטובסקי (דרך רמתיים פינת הבנים) שימש כמקום מפגש כי היה בו מַקְֶלֶט רדיו ובצמוד לו תא טלפון ציבור.
שלום ודורה לרנר הקימו את המסעדה הראשונה (דרך רמתיים 76), שאחר הצהרים והערב שימשה כמועדון שחמט ומקום למסיבות והרצאות.
ערב קום המדינה מנתה רמתיים 1500 תושבים על שטח של 2,300 דונם.
לאחר הקמת המדינה, 1948 נקלטו בה כ-600 עולים חדשים, ששוכנו במעברות, שם שהו זמן מה והועברו לנווה הדר, כפר הניצחון(גני צבי) ונווה נאמן, שהיו לימים שכונות עולים ברמתיים.
בשנת 1949 הוכרזה מתיים למועצה המקומית הראשונה במדינת ישראל.
ב 1951 התמזגה רמתיים עם הדר והיישוב נקרא "הדר רמתיים". ב-1963 התאחדה הדר רמתיים עם רמת הדר ושם היישוב נשאר הדר רמתיים עד לאיחוד 4 המושבות ב-1964.
בתמונה: רמתיים, מצפון לדרום, בעשור הראשון להקמתה. נראים- בתים, רפתות ולולים.
בצד שמאל בתמונה נראה "טאריק אל סולטן"(דרך המלך, בערבית), כיום רחוב בן גמלא. 
רשמה: שמחה קליין, הצריף הראשון