גבעת המעפילים – קבוץ ניצנים

החברים הגיעו להדר בשנת 1939 והתיישבו בשטח בין פרדסים, שננטש על ידי קיבוץ "מחר" ובשכנות לשבט הבדואי של אבו קישק. גודל השטח היה כ- 5 דונם.
חבריה כ-50, השתייכו לתנועת הנוער הציוני בפולין השייכת לתנועת העובד הציוני בארץ ישראל. רובם עברו הכשרה חקלאית בפולין. וחלק הגיע מהתנועה ברומניה.

חברי ההכשרה השתלבו בחיי החברה, התרבות,  העבודה והביטחון של  הדר והיו פעילים במוסדות ההסתדרות ובהגנה על הפועלים.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה היתוספה לחרדתם לגורל המשפחות שבגולה גם הדאגה לגורל הישוב היהודי במקום. שערי הארץ נסגרו, לא הגיעו חברים נוספים והקבוצה לא גדלה.

מקור הפרנסה העיקרי-העבודה בפרדסים, נפגע עקב סגירת השערים, אי אפשר היה לייצא את הפרי והפסיקו לקטוף ולעבד את הפרדסים.
לפני שנקבר הפרי הכינו ממנו שמן אתרי ושימורים לצבא הבריטי. אך לא לכולם היתה עבודה. וחברים יצאו לעבוד מחוץ לישוב –בביצורי בתי הזקוק ומאגרי הנפט בחיפה. בחפירת תעלת המים הפתוחה שעברה מתל אל קאדי, כיום שמורת תל דן שבצפון, למושב שאר-ישוב שבגליל.

בנוסף, נאלצו החברים להסתפק בתפריט דל כמו: לחם, מרק, ירקות מגינת הירק ותפוזים, פעמיים בשבוע קבלו קציצות מלחם ובשר.

התקציב היומי המועט, נע בין 27 ל- 30 מיל.

בשטח גידלו ירקות וצירפו שטח נוסף של כ- 10 דונמים על יד פרדסו של שיפר.
הם עיבדו את האדמה והתאימו אותה לגידולים חקלאיים עם השקיה. וזה שיפר את תקציבם ובתוך כך הגדיל וגוון את התפריט.

בנוסף בנו לול קטן לתרנגולות, 2 פרות חולבות, כמה ארנבים וזוג סוסים.

החברים אפו לחם בתנור, שבנו והסיקו מעצים שאספו בפרדסים.

עם הזמן, החלו חברים לעזוב את הקבוצה וחלק התגייסו לצבא הבריטי ולבריגדה. מי שנותר דאג לשמור על גיבוש קבוצתי כדי להמשיך למטרתם-התיישבות ועלייה על הקרקע.
כדי לבצע זאת עם מספר גדול של חברים התאחד הקיבוץ עם גרעין תנועתי אחר שישב בהרצליה. זה היה גרעין כפר שמריהו שהיה מורכב מבוגרי כפר הנוער בן שמן ומאיר שפיה.

בקיץ 1942 עברו חברי ההכשרה מהדר להרצליה ובדצמבר 1943 עלתה הקבוצה המאוחדת להתיישבות והקימה את קיבוץ ניצנים שבנגב צפונית לעיר אשקלון.

 

רשמה: שמחה קליין, הצריף הראשון, 2020