משפחת קולטון

בין שנים-עשר המייסדים שנפגשו ב-1924 בתל אביב והחליטו להקים מושבה על אדמות הכפר הערבי ביר עדס היה גם חיים קולטון, שבנה את הצריף הראשון במגדיאל. במשך חודשים רבים היה זה הצריף היחיד במקום.

בנייתו של הצריף - חיים קולטון היה חסיד ציוני, שעלה מפולין לארץ-ישראל לא לפני שקיבל את רשותו של הרב  שאמר לו: "סע לחיים ולשלום".
לאחר ברכה זו עלו חיים ומינדל  והיו בין מייסדי מגדיאל ב- 1924. כדאגה למשפחתו  בת 7 הנפשות- זוג הורים חיים בן 44, מינדל  בת 40 וחמישה ילדים, שלושה בנים-ליפמן בן 15, נחום בן 12 ואריה בן 10  ושתי בנות, חיה בת 16 ומיכל בת 5 - החליט חיים להקים בית במקום וכמה שיותר מהר.                                                           חיים שמע כי ביישוב הערבי, טוּל כָּרֶם, נמצא בסיס צבאי של הבריטים ושם מוכרים צריפים ישנים שהותירו  אחריהם קודמיהם, התורכים ששלטו בארץ ישראל. יחד עם בנו אריה, רכבו על עגלה רתומה לסוס להביא את הצריף. לפני הקמתו של הצריף במקום יצרה המשפחה יסודות ישרים העשויים מכּוּרכַּרית - כורכר גרוס, מֶלֶט ומים. ועל זה נבנה הצריף.   הצריף  נבנה מעץ, מחובר בברגים וללא כל חלונות זכוכית אלא בד המכסה את הפתחים.  בצריף היו 3 חדרי מגורים- גדול, בינוני וקטן , מטבח והול. השרותים והמקלחת נבנו בנפרד בחצר.  
העץ החיצוני של הצריף צופה בגיליונות נייר זפת שנקרא "טוּל" ובשמם הערבי "פאפא". יריעת זפת שחוברה על ידי לוחות עץ דקים ושטוחים, פלאפונים, עם מסמרים והם שהגנו על הצריף מחדירת מי גשמים.  את הקירות הפנימיים עִיבּוּ בחומרים המצויים בשטח, כמו: אדמת חמרה וחלוקי נחל שנאספו מנחל קָנָה והָדָס בלוחות עץ צרים, שנקנו. שיטת עיבוי הקירות היא שיטה בַּגְדָּדית ונועדה לבידוד הבית מחום וקור. 
לבסוף,  טויחו הקירות הפנימיים, בטִיחַ המורכב מחול רטוב, מלט וסיד, שנמרח על הקיר ויצר כיסוי חלק.           משתמה הבנייה  - נשארה המשפחה ללא אמצעים כלכליים למחייה ונאלצה לנקוט צעדים פרודוקטיביים לפרנסתה. תחילה החליטה להשכיר את החדר הבינוני בצריף לתושבים שעדיין אין להם בית ומקום ללון בו, כך הפכה משפחת קולטון, את הצריף ל"בית המלון" הראשון במגדיאל.  ליד הצריף של המשפחה עמד צריף קטן שהמשפחה הפכה לחנות מכולת בה מכרה את החומרים היבשים שאינם דורשים קירור כמו: אורז, קטניות, לחם, סוכר.  את הגבינות והלֶבֶּן, שהכינה מינדל מחלב הפרות, שמרו בארגז הקרח .       
כשמינדל הייתה מבשלת למשפחתה, היה ריח הבישולים מגיע לכל עבר, אז עלתה המחשבה למה שמינדל לא תבשל ומי מתושבי מגדיאל שאין לו היכן ומה לאכול יגיע לבית המשפחה יאכל וישלם, וכך נמצאה דרך נוספת להשתכר. ואכן בחדר הגדול הציבה המשפחה שולחן וספסל והפכה אותו ל"מסעדת הפועלים"הראשונה במגדיאל. גם בעליית הגג, בין התקרה לרעפים, איפשרו לפועלים ללון, הכניסה לעלייה, היתה מפתח בתקרת המטבח.

 "במשך חודשים רבים היה זה הצריף היחיד במקום". סיפר הנכד ישראל ארנון: "שנה וחצי היתה המשפחה שלנו היחידה שגרה במגדיאל. האחרים היו באים לעבד את אדמותיהם במגדיאל ולבנות את ביתם , אבל גרו בכפר סבא". 
באמצע שנות ה- 30 של המאה ה-20, נקלעה המשפחה לקשיים כלכליים ונאלצה למכור את הצריף ולעבור לפתח תקווה.   

 האינוונטר של משפחת קולטון בשנותיה הראשונות במגדיאל היה: 6 פרות ערביות, 5 עֶגְלוֹת, 23 עופות, בית ורפת מעץ.  שטח מגרשה היה 45 דונם, המגרש השתרע מרחוב סוקולוב עד רחוב אסירי ציון ממזרח.  

לימים נקלע חיים לקשיים כלכליים ובאמצע שנות השלושים עברה המשפחה לפתח תקווה ומכרה את נכסיה שבמגדיאל.
מאז עבר הצריף מספר בעלים : משפחת אשכנזי ולאחריה משפחת סנדק.

בשנת 2005 הוחלט על ידי העירייה לשחזרו ולהופכו למוזיאון ההסטורי של העיר.


רשמה: שמחה קליין, הצריף הראשון, 2020