הרעיון להקים יישוב חקלאי תעשייתי בשרון הדרומי היה שייך לאריך מוזס, יזם ציוני גרמני שביקר בארץ בשנת 1922, בתחילתה של תקופת המנדט, והעלה מספר תכניות התיישבותיות. אחד הרעיונות היה לייסד כפר טכסטיל לתעשיות יצוא בו תעובד כותנה מצרית ופשתן ארצישראלי בעזרת מומחים לאריגה מלודז` ופועלים שווי זכויות. שילוב של מפעל ושכונה לצידו היה דבר מקובל באירופה באותה עת והיו עוד יזמים שניסו ליישמו בארץ כמו כפר האורגים מנור (היום רמת ישי), קריית חרושת ומאוחר יותר משפחת מולר ומפעל אתא. מולר אף גייס את הכסף הראשוני מקבוצת משקיעים מברלין ולודז` ובשנת 1924 חזר לארץ.

כאן הסתבר שהכסף אינו מספיק למימוש כל החזון והוא חיפש בסיס כלכלי אחר לפיתוח יישוב חקלאי תעשייתי. בעין גנים ליד פתח תקווה נפגש עם אנשי `קבוצת יער` שעבדה בנטיעת אקליפטוסים כחלק מעבודות הדחק של הממשל הבריטי. כך נוצר החיבור הראשוני בין חברי הקבוצה שחיפשו קרקע ומשקיע להתיישבות ובין אריך מוזס שביקש להקים יישוב מסוג חדש בארץ ישראל. בעזרת כספו של מוזס וקנטרוביץ`, יהודי מלודז` נרכשו 200 דונם משני איכרים מפתח תקווה. יחד עם אדמות של מתיישבים פרטיים שכבר ישבו במקום, משפחות גליניק וקאופמן היה סה"כ השטח המיועד להתיישבות 260 דונם. אך אז התגלעו חילוקי דעות בין חברי הקבוצה לבין אריך מוזס. הוא ביקש להקים מפעל ולידו יישוב ואילו הם רצו להגיע להתיישבות פרטית דוגמת מגדיאל שהוקמה באותה עת. קבוצה הייתה עבורם רק שלב מעבר עד שיצליחו להיקלט בארץ בכוחות עצמם.


(עמית עירית, הפעילות ההתיישבותית היהודית בשרון הדרומי (1918 - 1929), דוקטורט אוני` עברית, 1993. חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996)