מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט 1936 - 1939 במגדיאל

ב-1936 עת החל המרד הערבי הגדול בארץ ישראל, שנמשך 3 שנים, ולימים יקרא "מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט 1936 – 1939" היו עשרות מתושבי מגדיאל יוצאים לאייש בכל לילה את העמדות שהוקמו על קו הגבול עם הכפר הערבי ביר עדס, שבמזרח, מחשש מפני התקפה. בכל עמדה שמרו 5-4 אנשים, גם נוטרים (שוטרים בשירות הבריטים). באחת ההיתקלויות עם הערבים, בשנת תרצ"ח 1938, נהרג הנוטר צבי ליפשיץ. צבי נפצע ממארב שטמנו הערבים בשביל התפוזים (מול המקום שבו נמצא היום בית הספר תל"י), אריה קולטון במכונית ה"פורד" הישנה של מפעל המים "המרווה" הוציא את הפצוע מן המקום שבו נפגע, אך צבי נפטר מאוחר יותר. צבי היה ההרוג הראשון מבני מגדיאל. לזכרו אבן זיכרון על אבן בחדר הכניסה לבית הכנסת "משכן יעקב" במגדיאל.

בעקבות אותה תקרית תוגברו והיתוספו עמדות מול הכפר ביר עדס (לימים, שכונת גיל עמל). כשפרצו המאורעות עדיין לא היה רכב ממונע במשטרת תל מונד - היו רק פַּרָשִים רכובים על סוסים. הערבים החלו לארוב לפרשים הרכובים, ואז פנו הבריטים לקואופרטיב התחבורה הציבורית "השרון המאוחד" בכפר סבא וביקשו לשכור טנדר ונהג. אריה-ליפמן קולטון(בנם של חיים ומינדל מהצריף הראשון), היה הצעיר בנהגים והרווק מביניהם, והציעו לו את התפקיד. על הטנדר הרכיבו מקלע ואריה נסע עם השוטרים לפטרולים בשבילים ובדרכי העפר, שכן כבישים לא היו. בשל החשש ממוקשים השתדלו המסיירים שלא לנסוע באותה הדרך הלוך וחזור.
כשקיבלו האנגלים רכב משטרתי, שוחרר אריה וחזר לביתו.