במושבות- מגדיאל, הדר ורמת הדר החלו דרכם גרעיני הכשרות שלימים הקימו ישובים חדשים בארץ-

אחד הפרקים המיוחדים במינם בתולדות ארבע המושבות הוא גרעיני ההכשרות,  שבהם למדו העולים והוכשרו בעבודה לקראת התיישבותם במקום שינתן להם הארץ.
לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה, הגיעו לארץ ישראל קבוצות עולים שהתאגדו עוד בחו"ל ורצו לעבוד בחקלאות ולהקים יישובים בארץ.
בהגיעם ארצה נשלחו על ידי הרשויות לקבל הכשרה בישובים קיימים על מנת שידעו איך לנהל ישוב, איך לעבד את האדמה ולגדל בעלי חיים.
 הדר, מגדיאל ורמת הדר קלטו קבוצות  של עולים,  שגרו במקום ולמדו את המלאכה ומשסיימו קבלו שטח אדמה בארץ ישראל בו יוכלו להקים את ישובם. המושבות היו עבור אנשי ההכשרות לא רק מחוז נעורים יפה ותוסס. פה למדו את תורת הסולידריות  האחווה והדאגה לפועלים, פה למדו מהי חברות טובה, התלכדות ואחריות ציבורית. הם רכשו שפה, השתתפו בערבֵי תרבות והפכו לבעלי ידע רב בחקלאות.
הם הוכשרו גם כמתנדבי העתיד לפלמ"ח ולברגידה והפכו למגנים נאמנים על הארץ .
מהמושבות יצאו `להגשמה` ביישובים חדשים שהקימו כשהם כבר פועלים וחקלאים מנוסים ובעלי יכולת.

ממגדיאל יצאו:

  • הכשרה בשם –"עין השרון"/"משמר השרון"/"קבוץ מגדיאל" 1930, שהיתה ביער במגדיאל והקימה את "חרתיה" ששינתה שמה לקיבוץ "שער העמקים"- 1935,  
  • הכשרה בשם – "הבחרות הסוציאליסטית" 1934, שהיתה באזור בית חולים שלוותה במגדיאל, והקימה את קיבוץ "בית אורן" 1939,
  • הכשרה בשם – "הנוער הציוני", שהוקמה בשטח כפר הנוער ע"ש מוסינזון והקימה את הקיבוצים "תל יצחק" 1938, "כפר מכבי" ו"אושה" 1937, (תל יצחק התפלג מאושה ב 1938)
  • הכשרה בשם – "במעלה", שהוקמה באזור רחוב החלוצים הקימה בו מפעל לדטרגנטים (סבון), והקימה את קיבוץ "דליה" 1939 שם המשיכה עם יצור הדטרגנטים ואף הרחיבה אותו ,
  • הכשרה בשם "קיבוץ יסודות", שהוקמה באזור רחוב כנרת, והקימה את מושב "יסודות" 1948,
  • הכשרה בשם –"עין השחרות" 1933, שהיתה באזור היער במגדיאל, והקימה לאחר נדודים את קיבוץ "חפץ חיים" 1944,
  • חלקה הגדול של קבוצת עולים מסלוניקי, יוון, שהתיישבה במגדיאל החליטה להקים יחד ישוב והקימה את – "צור משה"  
  • במגדיאל הוקם גרעין הכשרה נוסף בשם: "אלגביש" אך מוסדות התנועה של השומר הצעיר בשנת 1943 הטילו עליהם לעלות לכפר מנחם להצטרף להכשרה, "אמריקן כרית"(בהדר) ולא להקים יישוב חדש.

         מהדר יצאו:

  • הכשרה בשם-"קיבוץ ארץ ישראל  ו' " 1940, שהיתה בהדר, הקימה את קיבוץ "עין דור" 1948, 
  • הכשרה בשם –"קיבוץ ו' " 1948, שהיתה בהדר, הקימה את קיבוץ "גזית" 1948,
  • הכשרה בשם - "פועלים חקלאים", שהיתה בהדר, הקימה את מושב "רישפון" 1936,
  • הכשרה בשם – "בני גאולים" 1943, שהיתה בהדר הקימה את מושב "גאולים" 1945,
  • הכשרה בשם  - "אמריקן כרית" 1933, שהיתה בהדר, הקימה את קיבוץ "כפר מנחם" 1939,                                                         החברים בכרית יצרו ראשי תיבות לשם ההכשרה – כאן רווקים יהיו תמיד
  • הכשרה בשם – "מחר" 1935, שהיתה בהדר הקימה את קיבוץ  "גברעם" 1942,
  • הכשרה בשם –"ספיח" 1948, שהוקמה בהדר, הקימה את קיבוץ "בית קמה" 1949,
  • הכשרה בשם- "גבעת המעפילים" 1939, שהיתה בהדר, הקימה את קיבוץ "ניצנים" 1942,
  • הכשרה בשם – "בסיס אופק" 1945, שהיתה בהדר מעבר לרחוב ההכשרות, הקימה את מושב "נבטים" 1946 כשננטש השטח הוקמה עליו שכונת גני צבי
  • עןד התמקמו בהדר לזמן קצר, שתי הכשרות- רמת ויתקין והתאחדות

        ברמת הדר היתה הכשרה בשם – "נצח ישראל", שלא קבלה שטח אדמה להקים יישוב, תושביה  התפזרו חלק השתלב בהכשרה "יסודות",  חלק נשאר במגדיאל וחלק בישובים אחרים בארץ,

  • גם הכשרתם של: גינזו, זיקים, משמר העמק,  מרחביה ועין החורש החלה בהוד השרון.
  • גרעיני ההכשרות התרכזו באזור רחוב ההכשרות וכן באזור בתי הסוכנות, שבהדר. 
    ועד  הדר אף סייע והקים להם בתי סוכנות שיהיו למגורי הפועלים של ההכשרות.
    במגדיאל היו הכשרות ברחוב החלוצים, באזור היער, ששת הימים ואזור מוסינזון.

  • לימים נתנו לרחובות בהוד השרון, שמות של ההכשרות שהוקמו פה, כמו:  קבוץ דליה, כפר מנחם, תל יצחק, קבוץ יסודות, בית אורן, שער העמקים, בית קמה, עין דור וכמובן רחוב ההכשרות

        מקצת מחברי ההכשרות נשארו והשתקעו באחת מארבע המושבות.

  • במגדיאל החלו את דרכן, כמה הכשרות. של "השומר הצעיר", "במעלה", "העובד הציוני" ו"אגודת ישראל".
  • קבוץ דליה החל כבר במגדיאל את המפעלים הגדולים שלו  לדטרגנטים וּמַדֵּי המים .

רשמה: שמחה קליין, הצריף הראשון, 2020

 

 

מתוך הספר: העיר בירוק, סיפורה של הוד השרון,/אריה חשביה. 1996

 סיפור שהיה-
אחד החברים בהכשרות הללו היה יוסף ברומשטיין(לימים נשאר לגור במגדיאל), שבא לאזור ב-1936. הוא הגיע לחיפה מהכשרה בוורשה שבפולין, ועמו 3 בחורות ו-3 בחורים. בֵּנִי מַהרְשָק (לימים, קצין החינוך - ה"פוליטרוק" - של הפלמ"ח) שלח אותם לקיבוצים שונים. יוסף ביקש ללכת ל"בחרות הסוציאליסטית", משום שחברתו (אשתו לעתיד) היתה שם. בשמונה בבוקר הגיעו ברומשטיין וחבריו לרמתיים. לצד הכביש עמד צריפון ששימש תחנת אוטובוסים. הנהג הוריד אותם שם ואמר: "`הבחרות הסוציאליסטית` היא במגדיאל. יש אוטובוס שנכנס לשם." הם ניגשו לקיוסק של אופוטובסקי, ששכן ממול, ושאלו באיזו שעה צריך לבוא האוטובוס למגדיאל. אמר להם אופוטובסקי: "בארבע לפנות ערב!" היות שהם לא ידעו איפה נמצאת מגדיאל, ומסביב, לכל מלוא העין, היה חול, לא היתה לחבורה בררה אלא להמתין יום שלם. בשעה ארבע בא האוטובוס של השרון המאוחד, והצעירים עלו עליו, אלא שלאחר כברת דרך קצרה אמר להם הנהג: "זה כאן."
"יכולנו ללכת ברגל!" התרעמו הצעירים.
"מי אמר לכם שלא?" שאל הנהג.
למחרת בבוקר הלכו ברומשטיין וחבריו אל אופוטובסקי ושאלו אותו: "למה לא אמרת לנו ש`הבחרות הסוציאליסטית` קרובה כל-כך?" ענה להם האיש בכנות: "כל היום אני יושב פה בקיוסק ומחכה ללקוח שיקנה כוס גזוז. קיוויתי שעד שיגיע האוטובוס תהיו צמאים ותשתו אצלי, אבל בסוף לא שתיתם."
הוא לא ידע שהצעירים לא שתו משום שלא היה להם כסף
...

דרורי בורלא סיפר- כי בזמנו התלוצצו על ההכשרה, כרית, ואמרו ששמה אינו אלא ראשי תיבות: כרי"ת - "כת רווקים יישארו תמיד". למעשה נישאו רבים מהם מהר מאוד.

חברי קיבוץ כרית היו בהכשרה עוד בחוץ-לארץ ובאו לכאן להמשיך את הכשרתם לקראת התיישבות. הם הקימו את אוהליהם בוואדי ממערב לכפר. לא עברו ימים רבים וארבעה צעירים הצטרפו אליהם. הצעירים הללו היו בוגרי מקווה ישראל ונקראו "המקוואים". חברי הקיבוץ מצאו עבודה לא רק לחבריהם אלא אף לחברי ה"השלמה" מעולי ארצות הברית. באותה העת התקיים בכפר הדר קורס לבניין ולטייחות ואף בנגרות שלחו את ידם.
במרוצת הזמן הטביעו חברי ההכשרה את חותמם גם על ועד הפועלים ועל לשכת העבודה במקום, שכן בהיותם מלוכדים יכלו הצעירים הללו להטות את כף המאזניים בשעת בחירות לוועד הפועלים והיתה אף תקופה שנבחרי הקיבוץ ניהלו את ענייניהם של ציבור הפועלים בכפר הדר.
חברות ההכשרה, כרית, קיבלו עליהן לשמש בין היתר גם מטפלות וגננות במעון לפעוטות של כפר הדר, לרווחת האמהות והאבות במושבה שנאלצו לא פעם לעבוד מחוץ לבית. בשנים הבאות נעזרו ילדי כפר הדר בהכנת השיעורים באנגלית בקיבוצניקים מארצות הברית.

עד כאן מתוך הספר: העיר בירוק, סיפורה של הוד השרון,/אריה חשביה. 1996