רמת הדר עלתה על הקרקע ב-26 במאי 1938.

בין  1936 – 1939 פרצו מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט בארץ ישראל, שכונו "המרד הערבי הגדול". תקופה זו נודעה  גם כתקופת "חומה ומגדל".  ישובים יהודים עלו על הקרקע בלילות בחשאי והגנו על עצמם בבניית חומה ומגדל שמירה גבוה, שנחשבו ליישוב. המתיישבים ניצלו את החוק המנדטורי, שקבע כי לא ניתן לפנות ישובים קיימים. בַּמגדל ניצב השומר שהשקיף על הסביבה כדי להזהיר מפני פורעים ערבים או בריטים המתקרבים למקום.
המושבה רמת הדר נוסדה   ב-1938 כאחת מ-52 יישובי "חומה ומגדל" בארץ ישראל.  בניגוד לרוב היישובים החומה של רמת הדר היתה גדר תיל ולא עץ. 
רמת הדר הוקמה ביוזמתו של אריך-דב מוזס, שיזם גם  את הקמת רמתיים ב-1925 ורמות השבים ב-1933 . מוזס חתם על חוזה רכישת הקרקע באפריל 1937 עם קבוצת אִיזקסון, מבעלי הפרדסים היהודים מדרום לכפר הדר . 

קבוצת המייסדים כללה  12 משפחות, שהגיעו לארץ ישראל בעלייה החמישית מגרמניה וחברו לאריך-דב מוזס.
האדריכל ארטור רייס תכנן את הבתים, הקבלן שרגא וַיהָרט מגבעתיים  בנה אותם  ואריך-דב מוזס ארגן  ופיקח על הבנייה .

אריך-דב מוזס היה מחסידיו של דוד טְרִיטְש שהגה את רעיון  התיישבות "המעמד הבינוני" - התיישבות על אדמה חקלאית  בסמיכות לערים גדולות וישובים קיימים - לתמיכה במתיישבים החדשים. בהשראת רעיון זה הקים מוזס את רמת הדר. אכן היישוב הוקם על רמה מדרום לכפר הדר, שני קילומטרים דרומית לרמתיים  וקילומטר אחד ממערב לכביש פתח-תקווה – רמתיים.
בעלון  היישוב פורסם  כי הוא קרוב לאזורי מסחר,  תל-אביב והיישובים בסביבה.  כמו כן צויינו דרכי גישה נוחות לאזור.

גבולות רמת הדר במקור:  רחוב ז'בוטינסקי בצפון, רחוב המייסדים בדרום, רחובות הדסים וזמיר במזרח  והאשל במערב. 
את סמל רמת הדר צייר וולטר לֶוֶונְטָל
כמו במושבות אחרות הוטל על הצעירים לשמור על היישוב החדש בלילות ואליהם הצטרף שומר רכוב על סוס.

ברמת הדר התגוררו כמה משפחות בשם "מָאיֶיר" וכדי להבדיל ביניהן "נתנו בהם סימנים". 
 לדוגמא: "מאייר 39" גר בבית מספר 39.  "מאייר מכולת" בעל מכולת. "מאייר העגלון",  שהיה אוסף בעגלתו את  תבניות הביצים המלאות מכל משקי רמת הדר ומעביר אותן ל"אגודה".
ה"אגודה" היתה ארגון שיתופי של תושבי רמת הדר, שאליה הועברו הביצים וממנה לחברת "טֶנֶא" ששיווקה אותן במסגרת ארצית.
התערובת לבעלי החיים נקנתה ב"אגודה"  שם לכל תושב מרמת הדר היה דף חשבון.  בסוף כל חודש, אחרי חישוב,  קבל התושב את התמורה. 

ראשי המועצה ברמת הדר

עד קום המדינה תחת שלטון המנדט הבריטי,  יצחק-פינה בוקי שימש מוכתר ברמת הדר.  תפקידו של מוכתר היה לקשר בין התושבים לשלטון הבריטי בארץ.
עד 1951 ה"אגודה" ניהלה  את העניינים המוניציפאליים של רמת הדר ובהמשך ניהל אותם ועד הכפר.  
ב-1951 הוקמה ברמת הדר מועצה מקומית.  יעקב רגנסבורגר נבחר לראש המועצה וכיהן בתפקידו עד שהתפטר ב-1956.
אחריו, בין השנים 1956 – 1963, כיהן בהתנדבות כראש המועצה, אשר עץ הדר.

התפתחות היישוב
באותם ימים נחשבה רמת הדר, מבחינת מספר תושביה, לאחת המועצות הקטנות ביותר .
בית המועצה המקומית של רמת הדר נבנה ב- 1959 ברחוב השושנים פינת ז`בוטינסקי. לימים פעלה במקום סוכנות הדואר ובהמשך - גן ילדים.
בשנת 1963 פָּסַק שר הפנים, חיים משה שפירא, כי על רמת הדר להתאחד עם שכנתה הדר רמתיים. למרות התנגדות חלק מהתושבים  האיחוד יצא אל הפועל.
לאחר האיחוד פורסם : "לפי צו שר הפנים שנתפרסם בקובץ התקנות מספר 1442 תשכ"ט מתאריך 25 באפריל 1963 נתמזגה המועצה המקומית רמת הדר עם המועצה המקומית הדר רמתיים, בתוקף מיום 1 ביוני 1963. השם המשותף לשתי המועצות נשאר "הדר רמתיים".

לרמת הדר הוביל שביל כורכר ואבנים וביוזמת ראש המועצה, אשר עץ הדר, נסלל במקום כביש גישה. הוא גם יזם את בניית המדרגות,  כיום רחוב המדרגות, הניצב לרחוב ז'בוטינסקי.

בשנת 1948 גרו במושבה 150 תושבים. שטח שיפוטה כלל 800 דונם כולל פרדסים.
בשנת 1951 גרו במושבה 400 תושבים.
בשנת 1952 הישוב מנה כבר 80 משפחות וניתן לו סטאטוס של מועצה מקומית.

ברמת הדר הוקמו גני ילדים אך בית ספר לא היה.  התלמידים נשלחו ללמוד בבית ספר ממלכתי א`, ששכן ברחוב בן גמלא,  ברמתיים (ב-2014 השתכנו במבנה ראש העיר ומשרדי העירייה ובית הספר עבר למשכנו החדש בסוף רחוב הבנים) .כמו כן נשלחו חלק מהתלמידים לבית ספר לילדי העובדים בכפר מל"ל.

שיכוני רסקו ברמת הדר

עם קום המדינה ב- 1948 קיבלה רמת הדר מהמדינה שטח של 350 דונם, חלק  מאדמות השבט הבדואי שָאקֶר אבו קִישֶק שננטשו. 
חברת רסקו  הממשלתית הקימה על אדמות אלה 3 שיכונים :
שכון רסקו א' ברחוב האשל, ב- 1950.
שכון רסקו ב' ברחוב הגנים, ב- 1953. היו בו 13 משקים ופרדסים משותפים.
שכון רסקו ג' ברחובות הגלעד והכרמל ומספר בתים ברחוב ז`בוטינסקי, ב- 1959. ל- 35 משפחות ניתנה אפשרות להקים משק עזר על שטח של 2 וחצי דונם.

תוספת זו הרחיבה את היישוב והגדילה את מספר תושביו.