כשנעשה קשה לקיים מניין בבית הכנסת, נקראו התושבים לאספה ונאמר להם, במיוחד לצעירים שבהם, כך: "אתם רוצים שיהיה לכם מקום לחגוג בו בר-מצוה לילדיכם? ומפעם בפעם להביא את הילד לבית הכנסת, שידע מה זה יהודי? אם כך, צריך לתחזק את בית הכנסת. קשיים כספיים אין לנו. הקושי הוא להעמיד מניין. פעם אחת בחודש אתם מוכנים לבוא בשבת? אתם יכולים לבוא ברכב עד לקרבת בית הכנסת, ולא מעניין אותנו מה אתם עושים לפני זה או אחרי זה. העיקר שתבואו למניין."

התחילו לנהל תורנות מניין, וגם תושבים כמו הברר, שהוא אב לארבע בנות ואין לו דאגות של בר-מצוה, ואין הוא שומר מצוות, השתתפו במניין. למן אותו היום שוב לא היה בית הכנסת המקומי סגור בימי שישי ושבת. את בית הכנסת הזה, הקיים מ-1956, תחזק במשך שנים ארנולד קאופמן.