שמואל זוכוביצקי-זקיף, נולד במינסק, רוסיה, בשנת תרמ"ד-1884. נפטר תשכ"ח-1968.

למד ב"חדר" ובישיבה והוסמך לרבנות. היה פעיל בוועד הקהילה ובענייני ציונות. עבר לברנוביץ ושם נבחר לראש העיריה בשנים 1914-17. בסוף מלחמת העולם הראשונה קבע את מקום מגוריו בוורשה ונבחר לכהן כיו"ר קרן היסוד בפולין, וכן נבחר כציר לקונגרסים ציוניים.

עלה ארצה בשנת 1924 ויסד את המושבה מגדיאל. עמד בראש ועד המושבה במשך עשרות שנים ונבחר לראש המועצה הראשון של מגדיאל, לפני המיזוג עם הדר-רמתיים.

במשך כל אותה עת הטיף למיזוגן של המושבות ליחידה מוניציפאלית אחת. הוכתר בתואר "אלוף מגדיאל" ובשנת 1964, הוענקה לו אזרחות כבוד של הוד-השרון (תמונה מצורפת). במסגרת פעילותו הציבורית כיהן כיו"ר ועד מושבות השרון. עמד בראש החקלאים הלאומיים בארץ והיה מראשוני הלוחמים לעבודה עברית, למשמעת לאומית וליחס אוהד לפועל העברי. נבחר גם כיו"ר התאחדות האיכרים וקופת-חולים עממית ופעל במוסדות כלכליים רבים. כיהן בתפקידו כראש-מועצת מגדיאל בין השנים 1950-1944.

 

 

זקיף זוכוביצקי שמואל – יושב ראש הוועד וראש מועצת מגדיאל          

 

שמואל נולד בשנת 1878, למיכלה-מיכל לבית קפלינסקי ולרב צבי הירש זוכוביצקי, בזולומינקה שברוסיה. הוא נמשך לפעילות ציבורית, היה פעיל בוועד הקהילה ובענייני ציונות. הוא נבחר לציר "הדומה" הראשונה ברוסיה, עבר לברנוביץ וכיהן כראש העירייה בין השנים 1914 – 1917.

שמואל נבחר לכהן כיושב ראש קרן היסוד בפולין וכציר לקונגרסים הציוניים.

בשנת 1924 עלה שמואל ארצה והצטרף לתריסר האבות המייסדים זמן קצר לאחר ייסוד המושבה. זקיף היה מן הדמויות הבולטות בעלייה הרביעית.

לאחר פרישתו של ראש הוועד הראשון במגדיאל, שמואל יצחק הרמן, נבחר זוכוביצקי לכהן כיושב ראש שני, י"ז בכסלו תרפ"ה - 1924.

זקיף היה עסקן בלתי נלאה ובמשך 25 שנים משנת 1925 – 1950 כיהן כיושב ראש הוועד השני וכראש המועצה במגדיאל.

היחיד שקיבל שכר בוועד של מגדיאל היה המזכיר. ראש הוועד, שמואל זוכוביצקי, התפרנס מעבודתו במרכז קופת חולים המאוחד – העממית בתל אביב שהיה אחד ממנהליה.

 

פעילותו של זקיף כיושב ראש ועד וכראש מועצה:

בט"ו בשבט 1925 חגג ברוב עם את החגיגות לעלייתה של מגדיאל על הקרקע, חנוכת בית הספר, הכנסת ספרי תורה ונטיעת יער איקליפטוס שבו שתלו 35 – 40 אלף שתילים, על שטח של 45 דונם. היער נקרא "יער ויצמן" על שמו של פרופסור חיים ויצמן.

בכ"ד טבת תרפ"ה, 1925 יזם את בניית הבאר הראשונה שהוקמה ברחוב הרצל פינת המקשר ליד גני עם.

בשנת 1925 נסע זוכוביצקי לקונגרס הציוני בבזל שבשוויץ, להשיג תקציב עבור מגדיאל, אחרת צפויה המושבה להיקלע למשבר חמור. גורלה היה נתון לשבט או לחסד. אנשי הוועדה הכספית של הקונגרס הציוני החליטו פה אחד בחיוב, על נתינת התקציב בסך של 24,000 לא"י למגדיאל והתקציב נפרס על פני שנתיים. לסוכנות לא היה כסף מזומן והיא מסרה למגדיאל מלט במקום פרות. כל מתיישב קיבל הלוואה למשך שלוש שנים מ"קרן היסוד" – הלוואה של 500 פונט, ותמורתם רכשו פרות גזעיות המספקות חלב. הכסף הושקע גם בסידור השקאה בשדות ולנטיעת פרדסים.

באפריל 1926 הקים זקיף את "ועד מושבות השרון" ובו נציגים: ממגדיאל, כפר סבא, רמתיים, רעננה והרצליה. יעדו הראשון היה לנטוע במשותף פרדס. זקיף עמד בראש הוועד והתמנה כיושב ראש.

ב-19 באוקטובר 1927 ביקר ד"ר חיים ויצמן נשיא ההסתדרות הציונית במגדיאל. בשם הוועדה המסדרת האחראית על הביקור התמנה יצחק זיו אב. המושבה נערכה לקבלת פנים מרשימה.

בין השנים 1927 – 1928 החלו לנטוע פרדסים במגדיאל. סביב ענף הפרדסנות התרכזו גרעינים של קבוצות הכשרה שונות שעלו להתיישבות. המושבה מגדיאל שימשה מקום הכשרה לאלפי פועלים. הקיבוצים שהתיישבו והוכשרו במגדיאל היו: עין השרון – שער העמקים, הבחרות הסוציאליסטית – בית אורן, הנוער הציוני – תל יצחק, במעלה  - דליה ויסודות - יסודות.

בשנת 1927 פעל זוכוביצקי להקמת באר שנייה ברחוב סוקולוב. אותה שנה דאג להקמת בריכת המים הראשונה ברחוב האהבה, בעלת קיבולת של 600 קוב ולצידה מאוחר יותר בריכת מים שניה בעלת 1,000 קוב מים.

בשנת 1928 נחנך בית הספר הראשון במושבה, עממי שהוסב ל"מזרחי" וכיום נקרא "שילה".

בשנת 1930 נחנך בית הכנסת הגדול במגדיאל ובקיץ 1931 הסתיימה בנייתו. בית הכנסת נבנה כמבצר רב תכליתי בטבורה של המושבה. בית הכנסת שימש כמרכז החיים הדתיים והחברתיים של המושבה.  

בשנת 1929 בעזרת הלוואה מקרן היסוד ובעזרת שימוש במנוע החשמל של בארות המים, התקינו במגדיאל רשת חשמל.

בשנת 1930 דנה המועצה על הארת הרחובות.

במאי 1930 נזעק "ועד מושבות השרון" לסלילת כביש 40 היום 402 ועודד עבודה עברית.

ב-21 בינואר 1933 ביקר הלורד מלצ`ט בבית זקיף ונערכה לכבודו קבלת פנים נאה. הוא ביקר במגרש "מכבי" ובמקום נאמו זוכוביצקי והלורד מלצ`ט. הלורד הניח את הבלוק הראשון לבניין מכבי.

שנת 1933 פלא הטכנולוגיה, החשמל והתאורה, הגיע לפאתי מגדיאל. הוחלט לפנות לחברת החשמל שתחבר את היישוב לזרם החשמל וכך חוברו מגדיאל, רמתיים, הדר וכפר מל"ל לרשת הארצית של חברת החשמל. בשל הסכומים הגבוהים, רק מתי מעט התחברו לחשמל.

בשנת 1935 החלה חברת החשמל להאיר את מוסדות המושבה ורחובותיה והעתיקו 13 עמודי חשמל.

בשנת 1937 - סלילת כביש רמתיים עד מרכז מגדיאל.

בשנת תש"א – 1941 הוקם בית ספר חקלאי ע"ש ד"ר בן ציון מוסינזון, בו התחנכו מאות ילדים מעליות הנוער להתיישבות. ראשוני התלמידים היו "ילדי טהרן".

עד שנת 1944 התנהלה המושבה על ידי ועד נבחר מבין המתיישבים. בשנה זו התפרסמה חוקת "מגדיאל" אשר לפיה התמנתה המועצה המקומית למשך שנה וחצי.

זקיף נבחר לכהן כראש המועצה משנת 1944 – 1950.

ב-24 בפברואר 1946 התקיימו בחירות למועצה הראשונה הנבחרת וזקיף נבחר לכהן כראש המועצה.

בשנת 1948 בתקופת כהונתו של זקיף פרצה מלחמת העצמאות במגדיאל עם רציחתו של עזרא ספיבק, ב-27 בפברואר 1948. המלחמה נמשכה כ-10 – 11 ימים שבהם לחמו לוחמי מגדיאל כנגד לוחמי הכפר ביר עדס, לוחמי קלקיליה, ג`לג`וליה וצבא ההצלה העירקי, בפיקודו של פאוזי קאוקג`י. מגדיאל כמושבת ספר ניצבה בקו החזית ונשאה בעול ההגנה. תושבי ביר עדס וכן החיילים שבאו להגנתה נסוגו ונטשו את הכפר. בשנת 1955 זכתה מגדיאל ב"נס הקוממיות", על עמידת הגבורה שלה מידי ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון.

בשנת 1948 פיתחה חברת "שיכון ופיתוח מגדיאל, את גוש 6410 בחלקה של 54 – 56 ו-79 – 85 ברחוב העצמאות כיום רחובות כנרת ויסוד המעלה. התושבים נכנסו לגור בצריפים ובשנת 1965 החלה בניית בתי האבן במקום.

במשך כל השנים הטיף למיזוג ארבעת המושבות ליחידה מוניציפאלית אחת, שאכן קרמה עור וגידים בחנוכה 1964.

ב-15 בדצמבר 1965, בימי כהונת בנימין אבן, כראש מועצת הוד השרון, הוענקה לזקיף אזרחות כבוד של הוד השרון - "אלוף מגדיאל","מייסד המושבה" ובונה מושבות השרון. זקיף ניהל את המושבה מגדיאל במשך 25 שנה. במסגרת פעילותו הציבורית כיהן: כיושב ראש ועד מושבות השרון, עמד בראש החקלאים הלאומים בארץ, היה מראשוני הלוחמים לעבודה עברית למשמעת לאומית וליחס אוהד לפועל העברי, נבחר כיושב ראש התאחדות האיכרים וקופת חולים עממית ופעל במוסדות כלכליים רבים. זקיף כיהן כראש המועצה בין השנים 1944 – 1950.

בית זקיף נתרם על ידי שמואל זקיף לשמש כבית תרבות לנוער וכספרייה. כיום משמש הבית אכסניה של המועצה הדתית.

זקיף ייסד את בנק "חקלאות ובניין" והיה מנהלו.

 

שמואל זקיף נפטר, י` בסיוון תשכ"ח, 6 ביוני 1968 וקבור בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב.

 

רחוב זקיף במגדיאל נקרא על שמו של שמואל זקיף.