בטכס חנוכת מועדון נוער וחדר עיון בבית זקיף, כ"ב טבת תשכ"ז 7.1.1967,

סיפר זקיף על ביתו.

תיאר בדבריו בצורה מאלפת את עברו המפואר ואיך צץ הרעיון לחדר עיון וספריה בביתו, שבמגדיאל.

בשנת 1923 עזב זקיף את ביתו הגדול בוורשה, שבפולין. בית פינתי אשר אכלס 4000 דיירים ו120 חנויות. הוא הגיע למגדיאל כמייסד המושבה.

במגדיאל הקים אוהל לצרכי מגורים בו קבל את אורחיו מהארץ ומחו"ל.
בין אורחיו היו: דר' חיים ויצמן, לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל, חיים נחמן ביאליק משוררנו הלאומי, אנשי צמרת של הסוכנות היהודית של הוועד הלאומי ואחרים.

על ידי אחד האורחים נרמז, כי אם יהיה ביתו של עסקן ידוע באוהל דל קשה יהיה למשוך את אנשי הגולה ארצה כדי להשקיע בה ולפתח אותה, יש לדאוג לו לבית מגורים משופר.

ואכן תוכנן ונבנה בקרבת האוהל, בית אשר התבלט ביופיו ותוכנו.
בבית זה התקיימו ישיבות גורליות אשר קבעו את פתוח השרון והארץ כאחד.

אמר זקיף: "אחרי השלמת הבית האוהל נשאר כי אהבתי אותו ומתוך סנטימנט אליו החלטתי להפכו לספריה ממנה תצא תורה לכל המעוניינים.
באחד הביקורים הוזעקתי על ידי צעקות "שריפה" כשיצאתי לשונות אש רכלו את האוהל על ספריתו לחלוטין. אש צץ בי רעיון באם במרוצת הימים, מסיבות שונות אאלץ להעתיק את מקום מגורי, ביתי במגדיאל יהפך לספריה ולמשכן תרבותי.
היום התגשם חלומי זה ותודתי נתונה לאלוהים שזיכה אותי בחיים, לראש המועצה שעזר לי וכעת ששמרה ושומרת על בריאותי ובזכותה הגעתי עד הלום.

 

המשיך זקיף: אספר על שתי מהפכות בחיי,
בנערותי הייתי תלמיד ישיבה מצטיין, ששמו הלך לפניו והמורים התלהבו מכישרונותיי בלימודים.
בגמר הלימודים היסודיים והעל יסודיים בישיבה, הוזמנתי על ידי רב ידוע להיות אורחו בביתו לצרכי השתלות ושיחות תורניות במשך חודש ימים.
רכש את ליבי ונשארתי בן ביתו במשך 6 חודשים. לילות שבת היו מוקשים לשיחות לימוד וחולין.
וכך הגעתי לשתי הסְמָכוֹת של  ר, ובאחת השיחות שאל מורי ורבי, "מה תכניותיך לעתיד". עניתי- "רב כמובן".
פלא בעיני היתה תשובתו, אל תהיה רב, כי עבודה ציבורית אינה סוגה בשושנים וכל בעל בית בעיירה שליט עליך כי מִמִסַיו משכורתך.
הערצתי את רבי ושוכנעתי מעצתו ובליבי הרהורים רבים.
בשבתות באו אנשי הקהילה לקידוש בבית הרב והרב דרש דרשות לפניהם. זכורה לי קריאת ביניים של אחד בעל בית שהיה תלמיד חכם, בעת הדרשה, טען כי לפני שנה הרבי דרש אותה הדרשה.
כשהרבי שאלהו אם זוכר היטב את תוכנה וכשקבל תשובה חיובית אמר הרבי: תמשיך בדרשה. מובן שהגביר לא היה מסוגל לזה.
למרות שהעולם ברחוב מחוץ לכֹתליי הישיבה היה מראה לי כעולם תחתון, דברי הרב בעניין בחירת העתיד נחרטו בלבי.
אכזבתו של אבי היתה ללא שעור כששמע שאינני רוצה להיות רב אלא, סוחר.
מאז נסעתי עם אבי בַּכְפוֹר וּבַרוּח לַיְעָרוֹת. כיוון אותי בכוונה לדרכים קשות ורחוקות שארגיש את הטעם של העבודה הקשה והקשר הבלתי אהוד עלי עם הגויים.
בחזרה מאחת  הנסיעות הקשות הללו אבי אמר: "הבה נכנס לרגע לבית הרב על אם הדרכים".
נכנסנו קפואים ומושלגים לחדר חם ונאה, והרבי יושב לו בבגד פאר ופניו קורנות.
ואבי אומר: "ראית בני איך חי לו רב בנחת ובשלווה ואתה אינך רוצה בחיים מכובדים אלה.
כך הפכתי לסוחר מצליח בעל בתי חרושת, לעסקן ציבורי במוסדות עליונים של הקהילה, יושב ראש קרן היסוד, שליח ציבור לכל ארצות הגולה.
זאת היא מהפכה נפשית ראשונה שלי עטורת הצלחות, החלטתי להניח יסודות למהפכה שנייה.
חיסלתי את הרכוש הרב בכדי לעלות לרגל לארץ אבותינו.
כשהחליטו במגדיאל לבנות בית כנסת, חיפשו תרומות. זקיף מכר את ביתו שבפולין וחצי ממה שקיבל, תרם לבנייתו.
בעקביות התגברתי על קשיי קליטה ולחמתי עם החוגים ביישוב הדל למען קידום המדינה שבדרך והחברה הישראלית כאחד.
לא קל היה הדבר, הייתי הראשון בארץ שהשגתי אישור תקציב הסוכנות היהודית בקונגרס הציוני עבור התיישבות של המעמד הבינוני בישראל.
זה היה תקדים ראשון בתולדות הציונות ובזכות התקציב הזה קמה מושבתי מגדיאל והניחה את יסודותיה.
המדע והתפתחותו עֶד בנחיתת אדם על הירח מבוסס על חשבון מתמטי גרידא והוא קשה, מסובך וטעון השכלה גבוהה.
שבעתיים קשה חשבון הנפש של אדם בבוא המועד למסרו לציבור.
אני בסיפוק הגעתי לחשבון נפשי לאחר שיגעתי שנים רבות.
אימצתי פני ישראל, כגון: מר משה קול היה מזכירי והיום (1967 ש.ק.) שר בישראל. מר פנחס ספיר (מי שהיה שר האוצר. ש.ק.) קרא לי באחת הפגישות האחרונות "מורי ורבי", מר זילברברג משה כיום כספי (תושב מגדיאל, ש.ק.) יושב ראש הוועד החקלאי. בהשפעתי הוריו רכשו נחלה במגדיאל ובערבותי האישית למד במקווה ישראל. ועוד רבים כמוהם חינכתי וגידלתי למען עתיד המדינה.
את מיטב שנותיי היפות ורכושי, הקדשתי למען הציבור, המולדת ומגדיאל.
תודה לאל שהחיינו וקיימנו לזמן הזה בו הגשמתי את חלומותיי, ונחלתי במגדיאל תמשיך לקורן קרן תרבות והשכלה לבני ישראל אשר יקבעו את עתידו של עם ישראל.          

 

***********

עוד על זקיף, כפי שסָפָד ישראל מאירי, מנהל המוסד במוסינזון, יוני 1968

אמנות מיוחדת היתה לזקיף בקשר לחלוקת הזמן, והוא מילא  בדייקנות את שכתב קהלת: "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת כפת השמיים".
עשרת דברות היו לו לזקיף והן שהנחו את דרכו רבת הפעלים: עלייה, קבוץ גלויות, התיישבות המעמד הבינוני, חקלאות מעורבת, עבודה עברית, ארגון הפועל העברי, קרנות לאומיות, זכויות הנשים, הפצת תרבות והשכלה בין העם, חינוך עברי.

  • עלייה-
    הוא עזב בגולה משרה גבוהה, יבואן של ממשלת פולין, בתי דירות וחנויות ועלה לארץ ישראל לגור במגדיאל. באוהלו המפורסם ללא מים וחשמל.
  • קבוץ גלויות-
    כיושב ראש ועד המושבה החל מיד בקבוץ גלויות, כ-30 שנה לפני הסיסמה, במגדיאל נקלטו יוצאי פולין, רוסיה, איטליה ובגדד.
  • התיישבות המעמד הבינוני

בספרו של זקיף, "גולה ומולדת", כתב: " בהליכה לכפר מגדיאל, היה משום חלוציות גדולה, כי מרצונם החליטו האנשים ללכת לכפר ולשנות את אורח חייהם. כי הלכתי לכפר לא רק לשם בניין המשק הפרטי, אלא לבנות ולחזק את ההתיישבות של המעמד הזה, לחדש את ההתיישבות הראשונה בסיסמה של עבודה עברית".

  • קרנות לאומיות.

הוא פעל ועשה רבות למען הקרנות לאומיות. נבחר בוורשה כיושב ראש קרן היסוד בפולין, וב-1928 כיתת רגליו באירופה ודרום אמריקה.

  • חקלאות-

הוא טען כי יסוד למדינה הוא קרקע, ובלעדיה אין בטחון לא מבחינה פוליטית ולא מבחינה כלכלית.

  • זכויות נשים וארגון הפועל העברי

בגלל שאלת זכויות לנשים, עזב זקיף את תנועת "המזרחי", שהיה אחד מחבריה כיוון שהצטרפה לעמדה מתנגדת. ואכן מגדיאל הייתה היחידה ששכר הפועלת היה שווה לשכר הפועל.

  • הפצת תרבות והשכלה

היה ראש עיר בברנוביץ', שבפולין כיום בלארוס. שם פתח בסדרת הרצאות מתוך הכרה שקיום חיי הרוח נודעת לה חשיבות רבה. מסורת זו המשיך במגדיאל, ובית הכנסת היה גם מרכז רוחני לכל ובו הפעיל את אגודת עונג שבת.

  • חינוך עברי-

בשנת 1941 ייסד את המוסד החינוכי-חקלאי במגדיאל(כיום מוסינזון ש.ק.) עבור ילדים ניצולי השואה. הוא היה הרוח החיה במוסד והילדים קראו לו "האבא של המוסד"

במפעל זה הגשים זקיף את עשרת הדברות שלו

 



רשמה שמחה קליין הצריף הראשון, 2020