בשנת 1941 הוקמה מעבר לפרדסים  שגבלו ברמת הדר מדרום, שכונת תל-דן. על ידי 5 משפחות אשר עזבו את איטליה בעקבות פרסום חוקי הגזע נגד יהודים ב- 1938.  
השם ניתן על שמו של דן לָאטֶס Dante lattes שהיה אחד מראשי ההנהגה הציונית באיטליה.

תל-דן הוקמה על שטח של 24 דונם כמשק חקלאי שיתופי, שכלל לול תרנגולות, רפת ובה 3 פרות, חמור ששימש לחריש והובלה, מטע בננות, שכשל מראשיתו משום שהקרקע לא התאימה, וכמוהו גם מטע תפוחי עץ. היו גם גידולי ירקות עונתיים: כקטניות, תפוחי אדמה, בטטות ועוד. גידולים אלו היו לתצרוכת עצמית וגם לשיווק.
חמשת משפחות המייסדים הקימו את ביתם במקום, אך רק שלוש מהן התגוררו בו ואף עבדו וניהלו את המשק החקלאי והם: אלנה ואוגוסטו בקי, פאולה ורנצו (אביגדור) לואיזאדא ושרה ופאולו פאנו.
שיווק התוצרת וקניית המזון למשק החי נעשו דרך הקואופרטיב של המושבה רמת-הדר. שם גם הייתה המכולת היחידה בסביבה. אספקת פירות וירקות אחרים הייתה מגיעה עם חקלאים ערבים שבאו מהכפרים הסמוכים רכובים על חמורים. בזמנים קצובים, על סוס ועגלה היו מגיעים גם הקצב, מוכר הקרח , ומוכר הנפט.
המשק המשותף שרד את כול שנות מלחמת העולם השנייה אך לא הספיק לפרנסת המשפחות, והשותפות התפרקה .
ערב מלחמת העצמאות התאחדו שוב מספר משפחות מהמקום ובנו במשותף בית נוסף ובו ארבע דירות חדר, במטרה לחזק את הישוב הקטן. בזמן המלחמה התגוררו בו חיילים ששמרו על הנקודה המבודדת גם תושבי  תל דן הצטרפו להגנה על המקום.

את החינוך הראשוני קיבלו הילדים, יחד עם ילדי רמת-הדר, בגן ילדים שאולתר בתוך בית אריזה בפרדס הסמוך. (הקטיף בפרדס הושבת בשנות המלחמה בשל חוסר שווקים ליצוא). לחינוך יסודי הובלו הילדים לבתי הספר ברמתיים ובכפר מל"ל על עגלת החמור, אותה החליף עם השנים, אוטובוס שאסף את כול ילדי הישובים הסמוכים.
כאשר הוקמה הוד השרון קיבלה תל-דן את השם הרשמי: "רחוב תל-דן"