כמו במושבות אחרות היו השירותים הראשונים להם דאג וועד המושבה חוץ מהדרושים לעצם קיומה של המושבה היו שרותי החינוך התרבות והדת. מבני הציבור הראשונים שנבנו במגדיאל היו מבני המועצה שאף שימשו כבתי ספר וגם ילדים ולאחר מכן מפעל בניית בית הכנסת המרכזי של היישוב. לצד ההתארגנות המוניציפאלית נוסדה גם קופת הגמ"ח של היישוב ולצערם של מתיישבים גם בית הקברות של היישוב....

רבים מן האבות המייסדים היו שומרי מסורת, ועל כן הם היו זקוקים לבית כנסת. בית הכנסת היה אפוא אחד הבתים הראשונים שנבנו במגדיאל - בשעה שרוב תושביה התגוררו בצריפים. מאחר שמגדיאל גבלה בכפר הערבי ביר עדס, מצאו אנשי מגדיאל לנחוץ לבנות את בית הכנסת שלהם בתור בניין ציבורי ומבצר גם יחד. מבחינת האדריכלות והמיקום נבנה בית הכנסת הראשון של מגדיאל על-פי תכנית של "שטעטל" - עיירה יהודית במרכז אירופה. הבניין הוקם בכיכר שבמרכז היישוב, שאליה התנקזו חמשת הרחובות הראשונים. לימים איבדה הכיכר את צביונה בגלל סלילת כבישים והתקנת מדרכות ובנייה נרחבת, אבל במשך שנים היה האתר הזה הסמל של מגדיאל.

בית הכנסת הגדול של מגדיאל נבנה כמצודה, בבנייה הקשוחה ביותר שהיתה ידועה בזמנו, מלבנים כפולות שישמשו מגן מקליעים. מעל גגו המכותר במעקה בטון ובו חרכי ירי היה אפשר לראות אם בא מישהו לתקוף, ומאיזה כיוון. פתחו של בית הכנסת היה לצד צפון, לכיוון כפר סבא, שמשם לא נשקפה סכנת התקפה. החלונות היו גבוהים במיוחד. המבצר הזה נועד לשמש מקלט לתושבים בזמן התקפה. אמרו שאם תאיים סכנה על מגדיאל, יבואו כולם לבית הכנסת ויילחמו מן הגג.

את בית הכנסת הראשון במגדיאל הקימו אשכנזים. מאחר שזמן קצר אחרי עלייתם על הקרקע של יוצאי מרכז אירופה, התנחלו במגדיאל "הבגדאדים", הוקצה בצדו של בית הכנסת חדר שנקרא בפי כול "בית הכנסת של הבבלים", אבל באופן רשמי הוא נקרא על שם החכם מבבל יוסף חיים. כעבור שנים תרמו בני הזוג שמש ופלורה סיטי מגרש להקמתו של בית הכנסת של הספרדים. מאז מחזיקים בני העדה את בית הכנסת "הספרדי" והם מקפידים לקיים בו מניין שלוש פעמים ביום. שמש היה חזן בבית הכנסת הזה, ועד שבא הרב ביטון, הוא שימש גם ראש הקהילה.

שמש התפלל שם גם כשהיה כבר בן 91.

מאחר שליוצאי עדות אשכנז היה בית כנסת אחד והיו שני נוסחי תפילה - אחד אשכנזי ואחד שנקרא ספרדי, אבל גם הוא היה מקובל אצל האשכנזים - עלתה השאלה: לפי איזה נוסח יתפללו? מצאו פשרה אופיינית למגדיאל: שבת אחת יתפללו לפי נוסח אשכנז, ושבת אחרת - לפי נוסח ספרד.
בשמחת תורה היתה שמחתם של "הבגדאדים" רבה במיוחד. הם היו פולשים לבית הכנסת של האשכנזים, עושים הקפות ועושים שמח. ספר התורה אצל האשכנזים היה מולבש בכתונת. אצל "הבגדאדים" הוא היה מונח בקופסה עגולה ועליה שני ווים שהיו תולים עליהם בחגיגה סרטים או מטפחות צבעוניות. הילדים היו הולכים למקום שבו היה שמח יותר. בשבת היו הילדים מתאספים בבית הכנסת לקרוא דף תלמוד. קראו לזה "תפארת ילדים".

בקרב ילדי מגדיאל שהתפללו בבית הכנסת היתה גם ילדה אחת, תהילה שיינזון-ליסטמן. תהילה היתה בתו היחידה של אחד מנכבדי המקום, מוסמך לרבנות מישיבת סלבוטקה שבליטא, שהיה ידוע בתור ידען גדול בתורה ובלימודים חילוניים גם יחד. כשהלך אביה לעולמו החליט מי שהחליט להרשות לה לומר עליו "קדיש" בבית הכנסת. השנה היתה 1935. "הייתי בת פחות מחמש-עשרה. מוזר היה לי לעמוד לבדי בעזרת גברים, כשלצדי גברים בעלי זקנים ואני ילדה יחידה," סיפרה תהילה. ואולם מאחר שלמדה בבית ספר דתי לא היתה אווירת בית הכנסת זרה לה.

בתמונה: הכניסה לרחוב סוקולוב