מגדיאל הוקמה בשנת 1924 ע"י אנשי העלייה הרביעית, בעיקר אנשי פולין וליטא. התנופה היישובית בארץ בין בשנים 1928-1924, שנות "העלייה הרביעית", נשאה אופי ייחודי בנוף ההתיישבותי: לא חלוצים חסרי כול שעבדו את אדמת הלאום שנרכשה בכספי הקרן הקיימת לישראל ומוסדות אחרים, ואף לא בעלי הון בינוני וגדול שפיתחו את המושבות ואת הערים, כי אם בעלי הון זעיר, עצמאיים שביקשו להקים בית ומשק חקלאי שיפרנס אותם, אם אפשר בלי לקבל סיוע מן המוסדות המופקדים על ההון הלאומי. רוב העולים פנו להתיישבות בערים כמו תל אביב וחיפה וחלקם פנה להתיישבות חקלאית חדשה בשרון ובשומרון, במושבות הוותיקות או בעמק יזרעאל. לרבים מהעולים שחיפשו את ההתיישבות הכפרית לא התאימה צורת החיים בקיבוצים ומצד שני גם לא במושבות הוותיקות. על כן פנו רבים מהם למושבים או להקמת מושבות חדשות.

אזור השרון שהיה `באמצע` כדברי זקיף, `אלוף מגדיאל` היווה "מקום פשרה בין נהלל לפתח תקווה" וגם `אמצע` מבחינה גיאוגרפית, וקרוב לתל אביב. בראשית שנות העשרים מצאו ראשוני מגדיאל מספר נקודות התיישבות והתחלה של היאחזות באדמות השרון הדרומי. המושבות רעננה הרצליה וכפר סבא, הוותיקה מכולן, המושב כפר מל"ל (עין חי) שהוקם שוב בשנת 1921. סמוך לנקודות הללו החלו במפעל ההתישבות של ההון הזעיר בשרון כשהמושבה הראשונה שנוסדה הייתה מגדיאל.

(עמית עירית, הפעילות ההתיישבותית היהודית בשרון הדרומי (1918 - 1929), דוקטורט אוני` עברית, 1993. חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996) 

בתמונה: האבות המייסדים בנסיעה הראשונה למקום